סוטה 12

האומרת טמאה אני ושבאו לה עדים שהיא טמאה

דאתו עדים אימת אילימא מקמי דתקדוש תיפוק לחולין

אלא לבתר דקדוש אי אמרת בשלמא מים בודקין אותה אלמא בת מקדש ומקרב היא וכי קדוש מעיקרא שפיר קדוש ומשום הכי מנחתה נשרפת

אלא אי אמרת אין המים בודקין אותה תיגלי מילתא למפרע דכי קדוש מעיקרא בטעות קדוש ותיפוק לחולין

אמר רב יהודה מדיסקרתא כגון שזינתה בעזרה דכי קדוש מעיקרא שפיר קדוש

מתקיף לה רב משרשיא והלא פירחי כהונה מלוין אותה שזינתה מפירחי כהונה עצמן

רב אשי אמר כגון שנצרכה לנקביה דאטו פירחי כהונה בכיפה תלי לה

רב פפא אמר לעולם כדאמרינן מעיקרא ודקאמרת תיפוק לחולין מדרבנן גזירה שמא יאמרו מוציאין מכלי שרת לחול

מתיב רב מרי נטמאת מנחתה עד שלא קדשה בכלי הרי היא ככל המנחות ותפדה משקדשה בכלי הרי היא ככל המנחות ותשרף

קדש הקומץ ולא הספיק להקריבו עד שמת הוא או עד שמתה היא הרי היא ככל המנחות ותשרף

קרב הקומץ ולא הספיק לאכול שירים עד שמת הוא או עד שמתה היא הרי היא ככל המנחות ותאכל שעל הספק באת מתחילה כיפרה ספיקה והלכה לה

באו לה עדים שהיא טמאה מנחתה נשרפת נמצאו עדיה זוממין מנחתה חולין

עדים זוממין קאמרת עדים זוממין קלא אית להו

תניא כוותיה דרב ששת ולאו מטעמיה

טהורה ולא שיש לה עדים במדינת הים

וטהורה ולא שתלתה לה זכות

היא ולא שישאו ויתנו בה מוזרות בלבנה

ורבי שמעון נהי דוי"ו לא דריש והא איכא