תמורה 4

ויליף סוף הקדש מתחילת הקדש מה תחילת הקדש יורש מימר אף סוף הקדש יורש סומך

ר' יהודה האי ואם המר ימיר מאי עביד ליה

לרבות את האשה

וכדתניא

לפי שכל הענין כולו אינו מדבר אלא לשון זכר שנאמר

לא יחליפנו ולא ימיר אותו אשה מנין

ת"ל

ואם המר ימיר לרבות את האשה

ולר"מ אשה מנא ליה

נפקא ליה מואם

ורבי יהודה ואם לא דריש

ובין ר"מ ובין ר' יהודה טעמא דרבי קרא לאשה הא לא רבייה קרא ה"א

כי עבדא תמורה לא לקיא

והאמר רב יהודה אמר רב וכן תנא דבי רבי ישמעאל

(במדבר ה, ו) איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה

איצטריך מהו דתימא

ה"מ עונש דשוה בין ביחיד בין בצבור אבל הכא כיון דעונש שאינה שוה בכל הוא דתנן

אין הצבור והשותפין עושין תמורה אשה נמי כי עבדא לא לקיא קמ"ל

בעי רמי בר חמא

קטן מהו שימיר

היכי דמי

אילימא בקטן שלא הגיע לעונת נדרים לא תיבעי לך דכיון אקדושי לא אקדיש אמורי ממיר

אלא כי קמבעיא ליה בקטן שהגיע לעונת נדרים

מי אמרינן כיון דאמר מר

איש מה ת"ל (ויקרא כז, ב) כי יפליא נדר לרבות מופלא הסמוך לאיש דקדשו קדוש

מדאקדושי מקדיש אמורי נמי ממיר

או דלמא כיון דלאו בר עונשין הוא בתמורה לא מיתפיס

אם תימצי לומר

קטן עביד תמורה דהא אתי לכלל עונשין עובד כוכבים מהו שימיר

מי אמרת מדאקדושי מקדיש דתניא

איש איש מה תלמוד לומר איש איש לרבות את העובדי כוכבים שנודרים נדרים ונדבות כישראל אמורי נמי ממיר

או דלמא כיון דלא אתי לכלל עונשין כי עביד תמורה לא קדשה

אמר רבא

ת"ש דתניא קדשי עובדי כוכבים לא נהנין ולא מועלין ואין חייבין עליהם משום פיגול נותר וטמא אין עושין תמורה ואין מביאין (עליהם) נסכים אבל קרבנו טעון נסכים

דברי ר"ש

א"ר יוסי

בכולן אני רואה להחמיר בד"א בקדשי מזבח אבל בקדשי בדק הבית מועלין בהן

קתני מיהא אין עושין תמורה

ורמי בר חמא בהקדיש עובד כוכבים להתכפר עובד כוכבים לא קמיבעיא לי כי קמיבעיא לי בהקדיש עובד כוכבים ומתכפר בישראל

בתר מקדיש אזלינן או בתר מתכפר אזלינן

תיפשוט ליה מדר' אבהו דא"ר אבהו א"ר יוחנן

המקדיש מוסיף חומש ומתכפר עושה תמורה והתורם משלו