תמורה 40

דליכא שם אשם על אמו

אבל גבי נקבה לעולה דאיכא שם עולה על אמו אפילו רבי שמעון מודה

ועוד הא שמעינן ליה לר' שמעון לעולתו עושה תמורה

אמר ליה

ר' יהושע סבר ליה כאידך תנא אליבא דרבי שמעון

דתניא ר' שמעון בן יהודה אומר משום ר' שמעון

אף לעולתו אין עושה תמורה

<big><strong>מתני׳</strong></big> תמורת אשם ולד תמורה ולדן ולד ולדן עד סוף כל העולם ירעו עד שיסתאבו וימכרו ויפלו דמיו לנדבה

רבי אליעזר אומר

ימותו

ורבי אליעזר אומר

יביא בדמיה עולות

אשם שמתו בעליו ושכיפרו בעליו ירעו עד שיסתאבו וימכרו ויפלו דמיו לנדבה

ר' אליעזר אומר

ימותו

ר' אלעזר אומר

יביא בדמיה עולה

והלא אף נדבה עולה היא ומה בין דברי ר"א לדברי חכמים

אלא בזמן שהיא באה עולה סומך עליה ומביא נסכים ונסכיה משלו

אם היה כהן עבודתה ועורה שלו

ובזמן שהיא נדבה אינו סומך עליה ואינו מביא עליה נסכים ונסכיה משל ציבור אע"פ שהוא כהן עבודתה ועורה משל אנשי משמר

<big><strong>גמ׳</strong></big> וצריכא דאי אשמעינן אשם בהא קאמר רבי אליעזר ימותו משום דגזר לאחר כפרה אטו לפני כפרה

אבל גבי תמורת אשם ולד תמורתה אימא מודי להו לרבנן

ואי אשמעינן התם בהא קאמרי רבנן אבל גבי אשם מודו ליה לר' אליעזר

צריכא

אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה

מחלוקת לאחר כפרה אבל לפני כפרה דברי הכל הוא עצמו יקרב אשם

אמר רבא

שתי תשובות בדבר חדא דאין אדם מתכפר בדבר הבא בעבירה ועוד התני רב חנניא לסיועי לר' יהושע בן לוי דאמר ולד ראשון קרב ולד שני אינו קרב

אלא אי איתמר הכי איתמר אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה

מחלוקת קודם כפרה אבל לאחר כפרה הוא עצמו קרב עולה

והתני רב חנניא לסיועי לר' יהושע בן לוי

קשיא

בעא מיניה רבי אבין בר חייא מר' אבין בר כהנא

הפריש נקבה לאשם בנה מהו שיקרב לעולה

ותיפשוט ליה מדר' יוסי ברבי חנינא דאמר מודה רבי אליעזר

לא שמיע ליה

מאי

א"ל

בנה קרב עולה

האי מאי

עד כאן לא קאמר רבי אליעזר אלא מפריש נקבה לעולה דאיכא שם עולה על אמו אבל גבי אשם דליכא שם עולה על אמו אפילו רבי אליעזר מודה

א"ל

טעמא דרבי אליעזר לאו משום דשם עולה על אמו אלא משום דחזי להקרבה והא נמי חזי להקרבה

איתיביה

ולדן ולד ולדן עד סוף כל העולם יביא בדמיהן עולה

בדמיהן אין