תמורה 49

אמאי אין קדושה חלה עליהן

קסבר רשב"ג

ולדות קדשים בהוייתן הן קדושין

דאי ס"ד ממעי אמן הן קדושין אמאי אין קדושה חלה עליהן

הא תפסתינהו קדושה דאימייהו

אלא ש"מ

ולדי קדשים בהוייתן הן קדושים

והאי תנא סבר

ולדי קדשים ממעי אמן הן קדושים

דת"ר

אילו (לא) נאמר בכור לא יקדיש הייתי אומר בכור לא יקדיש הקדישות

ת"ל

(ויקרא כז, כו) איש אותו אותו אי אתה מקדיש אבל מקדיש אדם בכור הקדישות

ועדיין אני אומר

הוא לא יקדיש אבל יקדישוהו אחרים

ת"ל

בבהמה בבהמה עסקתי

יכול לא יקדישנו בבטן

ת"ל

(ויקרא כז, כו) אשר יבוכר לה' משיבוכר לה' אי אתה מקדיש אבל אתה מקדיש בבטן

יכול אף ולדי כל הקדשים כן

ת"ל

אך חלק

אלמא ס"ל

ולדי קדשים ממעי אמן הן קדושין

א"ל רב עמרם לרב ששת

אמר על הבכור עם יציאת רובו עולה עולה הוי או בכור הוי

עולה הוי דכל פורתא ופורתא דקא נפיק הוא כליל

או בכור הוי דכל פורתא ופורתא דקא נפיק במילתיה הוא

ל"א

שכן קדושה חיילא עליה או דלמא

בכור הוי שכן קדושתו מרחם

א"ל

מאי תיבעי לך

היינו דבעי אילפא

אמר על הלקט

עם נשירת רובו יהא הפקר לקט הוי או הפקר הוי

לקט הוי שכן קדושתו בידי שמים

או דלמא הפקר הוי שכן זוכין בו עניים ועשירים

ואמר אביי

מאי תיבעי ליה

דברי הרב ודברי תלמיד דברי מי שומעים

ה"נ

דברי מי שומעים

<big><strong>מתני׳</strong></big> האומר ולדה של זו עולה והיא שלמים דבריו קיימים

היא שלמים וולדה עולה הרי זה ולד זבחי שלמים דברי ר"מ

א"ר יוסי

אם לכן נתכוין תחלה הואיל ואי אפשר לקרות שני שמות כאחת דבריו קיימין

ואם משאמר הרי זו שלמים נמלך ואמר ולדה עולה הרי זו ולדה שלמים

<big><strong>גמ׳</strong></big> א"ר יוחנן

הפריש חטאת מעוברת וילדה רצה בה מתכפר רצה בולדה מתכפר

מ"ט

קסבר ר' יוחנן

אם שיירו משוייר עובר לאו ירך אמו הוא

דהוה ליה כמפריש שתי חטאות לאחריות רצה מתכפר בה רצה מתכפר בחבירתה

מותיב רבי אלעזר

היא שלמים וולדה עולה הרי זה ולד שלמים

ואי סלקא דעתך שיירו משוייר הרי זה ולד שלמים

הרי זו שלמים בעי מיתנא

אמר רב טבלא

בר מינה דההיא הא אמר רב לתנא תני

הרי זו שלמים

מיתיבי

האומר לשפחתו הרי את שפחה וולדך בן חורין אם היתה עוברה זכתה לו

אי אמרת בשלמא אם שיירו אינו משוייר עובר ירך אמו מש"ה זכתה לו והוי ליה כמשחרר חצי עבדו ומני ר' מאיר היא

כדתניא