תמורה 66

בעלי מומין יפדו ומוקמינן לה בשקדם הקדישן את מומן

שמע מינה

פודין את הקדשים להאכילן לכלבים

הכא במאי עסקינן בשעבר ושחטן

כדתניא

כל הקדשים שנפל בהן מום ושחטן ר"מ אומר

יקברו וחכמים אומרים

יפדו

א"ל רבי ירמיה לרבי זירא

לר' שמעון דאמר קדשי בדק הבית לא הוו בכלל העמדה והערכה אמאי תמימים יקברו

משום דחזו להקרבה כדתניא

המתפיס תמימים לב"ה כשהן נפדין אינן נפדין אלא למזבח שכל הראוי למזבח אינו יוצא מידי מזבח לעולם

א"ל רב פפא לאביי ואמרי לה רבא לר' יוחנן דמוקים לה בבעל מום מעיקרו וכולי עלמא סבירא להו דבעל מום מעיקרו דלא הוי בכלל העמדה והערכה ולא

והתנן

כל הקדשים שקדם מום קבוע להקדשן ונפדו חייבין בבכורה ובמתנות ויוצאין לחולין ליגזז וליעבד

ולדן וחלבן מותר לאחר פדיונן והשוחטן בחוץ פטור ואין עושין תמורה ואם מתו יפדו

ואמר רב יהודה אמר רב

זו דברי ר"ש דאמר קדשי מזבח היו בכלל העמדה והערכה קדשי ב"ה לא היו

כדתנן ר"ש אומר

קדשי ב"ה אם מתו יפדו ומודה ר"ש בבעל מום מעיקרו שנפדה מ"ט דאמר קרא אותה אותה למעוטי בעל מום מעיקרו

אבל חכמים אומרים

אפילו בעל מום מעיקרו הי' בכלל העמדה והערכה

א"ל

מאן חכמים תנא דבי לוי

אי הכי זו דברי ר"ש ותו לא

זו דברי ר"ש ומחלוקתו מיבעי ליה

אמר ליה

האי דלא קתני הכי משום דרב סבר לה כריש לקיש דאמר

לרבנן קדשי בדק הבית היו בכלל העמדה והערכה קדשי מזבח לא היו

ורישא קתני

ואם מתו יפדו וסיפא קתני

אם מתו יקברו

ואיבעית אימא

רב כרבי יוחנן סבירא ליה ודקא קשיא לך זו דברי רבי שמעון ומחלוקתו מיבעי ליה אימא

הכי נמי

<big><strong>מתני׳</strong></big> ואלו הן הנקברין

קדשים שהפילה יקברו הפילה שליא תקבר

ושור הנסקל ועגלה ערופה וצפרי מצורע ושיער נזיר ופטר חמור ובשר בחלב וחולין שנשחטו בעזרה

רבי שמעון אומר

חולין שנשחטו בעזרה ישרפו וכן חיה שנשחטה בעזרה

ואלו הן הנשרפין

חמץ בפסח ישרף ותרומה טמאה והערלה וכלאי הכרם

את שדרכן לשרוף ישרוף ואת שדרכן להקבר יקבר

ומדליקין בפת ובשמן של תרומה

כל הקדשים שנשחטו חוץ לזמנן וחוץ למקומן הרי אלו ישרפו