יבמות 29

שיהו חולצות ולא מתייבמות לא הספיקו לגמור את הדבר עד שנטרפה השעה

א"ל רשב"ג מה נעשה להם לצרות הראשונות מעתה

אי אמרת בשלמא עשו היינו דקאמר מה נעשה אלא אי אמרת לא עשו מאי מה נעשה

אמר רב נחמן בר יצחק לא נצרכה אלא לצרה עצמה ומה נעשה הכי קאמר הנך צרות דב"ה לב"ש היכי נעביד להו

ליחלצו מימאסי אגברייהו וכי תימא לימאסן (משלי ג, יז) דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום

ת"ש דא"ר טרפון תאבני מתי תבא צרת הבת לידי ואשאנה אימא ואשיאנה

והא תאבני קאמר לאפוקי מדרבי יוחנן בן נורי

ת"ש מעשה בבתו של רבן גמליאל שהיתה נשואה לאבא אחיו ומת בלא בנים וייבם רבן גמליאל את צרתה ותסברא רבן גמליאל מתלמידי ב"ש הוא

אלא שאני בתו של רבן גמליאל דאילונית הואי הא מדקתני סיפא אחרים אומרים בתו של רבן גמליאל אילונית היתה מכלל דתנא קמא סבר לאו אילונית היתה

הכיר בה ולא הכיר בה איכא בינייהו

ואיבעית אימא כנס ולבסוף גירש איכא בינייהו

איבעית אימא יש תנאי בביאה איכא בינייהו

מתיב רב משרשיא מעשה בר' עקיבא שליקט אתרוג באחד בשבט ונהג בו ב' עשורין

אחד כדברי ב"ש ואחד כדברי ב"ה ש"מ עשו

ר' עקיבא גמריה אסתפק ליה ולא ידע אי ב"ה באחד בשבט אמור או בט"ו בשבט אמור

מתיב מר זוטרא מעשה וילדה כלתו של שמאי הזקן ופיחת את המעזיבה וסיכך על גבי מטה בשביל קטן ש"מ עשו התם הרואה אומר לאפושי אויר קעביד

מתיב מר זוטרא מעשה בשוקת יהוא שהיתה בירושלים והיתה נקובה למקוה וכל טהרות שהיו בירושלים נעשים על גבה ושלחו בית שמאי והרחיבוה שבית שמאי אומרים עד שתיפחת ברובה

ותנן עירוב מקואות כשפופרת הנוד בעובייה ובחללה כשתי אצבעות חוזרות למקומן שמע מינה עשו התם