זבחים 136

תורין שלא הגיע זמנן ובני יונה שעבר זמנן שיבשה גפה שניסמית עינה ושנקטעה רגלה מטמא בבית הבליעה

זה הכלל כל שפסולו בקודש אינו מטמא בבית הבליעה לא היה פסולו בקודש מטמא בבית הבליעה:

<big><strong>גמ׳</strong></big> אמר רב שמאל ולילה אין מטמאין בבית הבליעה זר וסכין מטמאין בבית הבליעה

מאי שנא שמאל דאית ליה הכשירה ביוה"כ ולילה אית ליה הכשירה באיברים ופדרים זר נמי אית ליה הכשירה בשחיטה שחיטה לאו עבודה היא

ולא והא"ר זירא שחיטת פרה בזר פסולה ומחוי רב עלה אלעזר וחוקה

שאני פרה דקדשי בדק הבית היא

ולא כל דכן הוא קדשי בדק הבית בעו כהונה קדשי מזבח מיבעיא

אמר רב שישא בריה דרב אידי מידי דהוה אמראות נגעים דלאו עבודה היא ובעיא כהונה

ונילף מבמה

מבמה לא יליף

ולא והתניא מנין ליוצא שאם עלה לא ירד שהרי יוצא כשר בבמה

תנא (ויקרא ו, ב) אזאת תורת העולה סמיך ליה

ורבי יוחנן אמר זר אין מטמא אבית הבליעה סכין מטמא אבית הבליעה

תנן כל הפסולין שמלקו מליקתן פסולה בשלמא לר' יוחנן כל לאיתויי זר אלא לרב כל לאיתויי מאי

לאו לאיתויי שמאל ולילה שמאל ולילה בהדיא קתני תני והדר מפרש

תא שמע זה הכלל כל שהיה פסולו בקודש אינו מטמא בגדים אבית הבליעה בשלמא לרבי יוחנן כל לאיתויי זר אלא לרב לאיתויי מאי