זבחים 169

לא תהא פחותה משוחט בחוץ ומעלה בחוץ

מתיב רב חייא בר אבין השוחט עוף בפנים ומעלה בחוץ פטור שחט בחוץ ומעלה בחוץ חייב נימא לא תהא פחותה משוחט ומעלה בחוץ

תיובתא איבעית אימא שחיטת העוף בפנים מיקטל קטליה

אמר עולא אימורי קדשים קלים שהעלן לפני זריקת דמן לא ירדו נעשו לחמו של מזבח

א"ר זירא אף אנן נמי תנינא שנשפך דמה ושיצא דמה חוץ לקלעים ומה התם דאם בא לזרוק אין לו לזרוק אמרת אם עלו לא ירדו הכא דאם בא לזרוק זורק לא כל שכן

תרגמא אקדשי קדשים

הרי פסח דקדשים קלים הוא תרגמא בשלא לשמן

תנן וכולן שעלו חיין לגבי מזבח ירדו הא שחוטין לא ירדו מאי לאו ל"ש קדשי קדשים לא שנא קדשים קלים

לא הא שחוטין מהן ירדו מהן לא ירדו והא כולן קתני כולם אחיין

פשיטא לעולם אחיין ובדוקין שבעין ואליבא דר"ע דאמר אם עלו לא ירדו

במאי אוקימתא בפסולין אימא סיפא וכן עולה שעלתה חיה לראש המזבח תרד שחטה בראש המזבח יפשיט וינתח במקומה ואי פסולה בת הפשט ונתוח היא (ויקרא א, ו) ונתח אותה אמר רחמנא אותה כשרה ולא פסולה

סיפא אתאן לכשרה ומאי קמשמע לן דיש הפשט ונתוח בראש המזבח

ולמאן דאמר אין הפשט ונתוח בראש המזבח מאי איכא למימר הכא במאי עסקינן כגון שהיתה לו שעת הכושר ונפסלה ורבי אלעזר ברבי שמעון היא דאמר כיון שנזרק הדם והורצה בשר שעה אחת יפשיטנה ועורה לכהנים

ואלא דקתני כיצד עושה מוריד את הקרבים למטה ומדיחן למה לי

היכי נעביד נקרבינהו בפרתייהו (מלאכי א, ח) הקריבהו נא לפחתך הירצך או הישא פניך

אנן הכי קאמרינן מדיחן למה לי דאי מיתרמי כהן אחרינא ולא ידע נסקינהו