באמר עולא אמר רבי יוחנן אכל חלב והפריש קרבן והמיר דת וחזר בו הואיל ונדחה ידחה
גאיתמר נמי אמר ר' ירמיה אמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן אכל חלב והפריש קרבן ונשתטה וחזר ונשתפה הואיל ונדחה ידחה
דוצריכי דאי אשמעינן קמייתא משום דהוא דחי נפשיה בידים אבל הכא דממילא אידחי כישן דמי
הואי אשמעינן הכא משום דאין בידו לחזור אבל הכא דיש בידו לחזור אימא לא צריכא
ובעי רבי ירמיה אכל חלב והפריש קרבן והורו בית דין שחלב מותר וחזרו בהן מהו מי הוי דחוי או לא הוי דחוי
זאמר ליה ההוא סבא כי פתח רבי יוחנן בדחויין מהא פתח מאי טעמא התם גברא אידחי קרבן לא אידחי הכא קרבן נמי אידחי:
חאמר שמעון בן עזאי מקובלני מפי שבעים ושנים זקן כו': למה לי למתנא שבעים ושנים זקן דכולהו בחדא שיטתא הוו קיימי:
טלא הוסיף בן עזאי אלא העולה:
יאמר רב הונא מאי טעמא דבן עזאי (ויקרא א, יג) עולה הוא אשה ריח ניחוח לה' היא לשמה כשרה שלא לשמה פסולה
יאאשם נמי כתיב ביה הוא
יבההוא לאחר הקטרת אימורים הוא דכתיב
יגהאי נמי לאחר הקטרת אימורים הוא דכתיב
ידתרי הוא כתיבי
טוגבי אשם נמי תרי הוא כתיבי
טזאלא בן עזאי בקל וחומר מייתי לה ומה חטאת שאינה כליל שחטה שלא לשמה פסולה עולה שהיא כליל לא כל שכן
יזמה לחטאת שכן מכפרת
יחפסח יוכיח
יטמה לפסח שכן זמנו קבוע
כחטאת תוכיח וחזר הדין לא ראי זה כראי זה ולא ראי זה כראי זה הצד השוה שבהן שהן קדשים ושחטן שלא לשמן פסול אף אני אביא עולה שהיא קדשים ושחטה שלא לשמה פסולה