באמר מר רבי מאיר אומר פיגול וחייבין עליו כרת מכדי כרת לא מיחייב עד שיקרבו כל מתיריו דאמר מר כהרצאת כשר כך הרצאת פסול מה הרצאת כשר עד שיקרבו כל מתיריו אף הרצאת פסול עד שיקרבו כל מתיריו
גוהא כיון דחשיב ביה בפנים פסולה כמאן דלא אדי דמי כי הדר מדי בהיכל מיא בעלמא הוא דקא אדי
דאמר רבה משכחת לה בארבעה פרים ובד' שעירים
הרבא אמר אפילו תימא בפר אחד ושעיר אחד לפיגולו מרצה
טאבל בא לו להקטרה נתן את הקומץ במחשבה ואת הלבונה בשתיקה או שנתן את הקומץ בשתיקה ואת הלבונה במחשבה רבי מאיר אומר פיגול וחייבין עליו כרת וחכמים אומרים אין בו כרת עד שיפגל בכל המתיר
יקתני מיהא את הקומץ בשתיקה ואת הלבונה במחשבה ופליג אימא כבר נתן את הלבונה במחשבה
יאחדא דהיינו רישא ועוד הא תניא ואחר כך קשיא:
יב<big><strong>מתני׳</strong></big> ואלו דברים שאין חייבין עליהם משום פיגול הקומץ והקטרת והלבונה