אבמזיד לא הורצה בד"א ביחיד אבל בציבור בין בשוגג בין במזיד הורצה ובעובדי כוכבי' בין בשוגג ובין במזיד לא הורצה
באמרוה רבנן קמיה דרב פפא כמאן דלא כרבי יוסי דאי רבי יוסי האמר בכולן אני רואה להחמיר
גאמר להו רב פפא אפי' תימא רבי יוסי שאני התם דאמר קרא להם להם ולא לעובדי כוכבים
דאמר ליה רב הונא בריה דרב נתן לרב פפא אלא מעתה (ויקרא כב, ב) אשר הם מקדישים ה"נ הם ולא עובדי כוכבים
האלא אמר רב אשי אמר קרא (שמות כח, לח) לרצון להם ועובדי כוכבים לאו בני הרצאה נינהו:
ו<big><strong>מתני׳</strong></big> דברים שאין חייבים עליהם משום פיגול חייבין עליהן משום נותר ומשום טמא חוץ מן הדם ר' שמעון מחייב בדבר שדרכן לאכול אבל העצים והלבונה והקטורת אין חייבין עליו משום טומאה:
ז<big><strong>גמ׳</strong></big> ת"ר יכול לא יהו חייבין משום טומאה אלא על דבר שיש לו מתירין בין לאדם בין למזבח
חודין הוא ומה פיגול שהוא בקביעה ובידיעה אחת ולא הותר מכללו אין חייבין עליו אלא על דבר שיש לו מתירין בין לאדם בין למזבח
טטומאה שהיא בעולה ויורד ובשתי ידיעות והותרה מכללה אינו דין שאינו חייב אלא על דבר שיש לו מתירין בין לאדם בין למזבח
ית"ל (ויקרא כב, ב) אשר הם מקדישים לי
יאיכול מיד ת"ל (ויקרא כב, ג) יקרב אמר ר"א וכי יש נוגע שהוא חייב
יבאלא מה ת"ל יקרב בהוכשר [בשר] ליקרב הכתוב מדבר הא כיצד יש לו מתירין משיקרבו מתירין אין לו מתירין משיקדש בכלי
יגאשכחן טומאה נותר מנלן אתי חילול חילול מטומאה
ידולילף עון עון מפיגול
טומסתברא מטומאה הוי ליה למילף שכן גז"ל סימן
טזאדרבה מפיגול הוה ליה למילף שכן נותר ציץ טהור בזמן קרב והני נפישן
יזאלא מדתני לוי דתני לוי מנין שאף בפסול זמן הכתוב מדבר ת"ל (ויקרא כב, ב) ולא יחללו את (קדשי בני ישראל)