בחגיגות: מיכתב כתיבן לא צריכא לכדאמר ליה רב פפא לאביי ממאי דהאי וחגותם אותו חג לה' זביחה דלמא חוגו חגא קאמר רחמנא
גאלא מעתה דכתיב (שמות ה, א) ויחוגו לי במדבר הכי נמי דחוגו חגא הוא וכי תימא הכי נמי והכתיב (שמות י, כה) ויאמר משה גם אתה תתן בידינו זבחים ועולות
דדלמא הכי קאמר רחמנא אכלו ושתו וחוגו חגא קמאי לא סלקא דעתך דכתיב (שמות כג, יח) ולא ילין חלב חגי עד בקר ואי סלקא דעתך דחוגא הוא תרבא לחגא אית ליה
הודלמא הכי קאמר רחמנא חלב הבא בזמן חג לא ילין
ואלא מעתה הבא בזמן חג הוא דלא ילין הא דכל השנה כולה ילין (ויקרא ו, ב) כל הלילה עד הבקר כתיב
זדלמא אי מההוא הוה אמינא ההוא לעשה כתב רחמנא האי ללאו
חללאו כתב קרא אחרינא (דברים טז, ד) ולא ילין מן הבשר אשר תזבח בערב ביום הראשון לבקר ודלמא לעבור עליו בשני לאוין ועשה
טאלא אתיא מדבר מדבר כתיב הכא ויחוגו לי במדבר וכתיב התם (עמוס ה, כה) הזבחים ומנחה הגשתם לי במדבר מה להלן זבחים אף כאן זבחים
יומאי כהררין התלויין בשערה דברי תורה מדברי קבלה לא ילפינן:
יאמעילות: מיכתב כתיבן אמר רמי בר חמא לא נצרכא אלא לכדתנן השליח שעשה שליחותו בעל הבית מעל לא עשה שליחותו שליח מעל
יבוכי עשה שליחותו אמאי מעל וכי זה חוטא וזה מתחייב היינו כהררין התלויין בשערה
יגאמר רבא ומאי קושיא דלמא שאני מעילה דילפא חטא חטא מתרומה מה התם שלוחו של אדם כמותו אף כאן שלוחו של אדם כמותו
ידאלא אמר רבא לא נצרכא אלא לכדתניא נזכר בעל הבית ולא נזכר שליח שליח מעל שליח עניא מאי קא עביד היינו כהררין התלויין בשערה
טואמר רב אשי מאי קושיא דלמא מידי דהוה אמוציא מעות הקדש לחולין
טזאלא אמר רב אשי לא נצרכא אלא לכדתנן נטל אבן או קורה של הקדש הרי זה לא מעל נתנה לחבירו הוא מעל וחבירו לא מעל מכדי מישקל שקלה מה לי הוא ומה לי חבירו היינו כהררין התלויין בשערה