ההלכך לענין כסוי הדם ומתנות לא משכחת אלא בצבי הבא על התיישה דבין לרבנן ובין לר' אליעזר מספקא להו אי חוששין לזרע האב או לא וקא מיפלגי בשה ואפילו מקצת שה
ולענין אותו ואת בנו משכחת לה בין בתייש הבא על הצבייה ובין בצבי הבא על התיישה
זבתייש הבא על הצבייה ולאיסורא דרבנן סברי
חדילמא חוששין לזרע האב שה ואפי' מקצת שה אמרינן ואסור
טורבי אליעזר סבר
ינהי נמי דחוששין לזרע האב שה ואפילו מקצת שה לא אמרינן
יאבצבי הבא על התיישה ולמלקות רבנן סברי
יבנהי נמי דחוששין לזרע האב שה ואפילו מקצת שה אמרינן ומלקינן ליה
יגורבי אליעזר סבר
ידאיסורא איכא מלקות ליכא
טואיסורא איכא דלמא אין חוששין לזרע האב והאי שה מעליא הוא
טזמלקות ליכא דלמא חוששין לזרע האב ושה ואפילו מקצת שה לא אמרינן
יזאמר רב יהודה
יחכוי בריה בפני עצמה היא ולא הכריעו בה חכמים אם מין בהמה היא אם מין חיה היא
יטרב נחמן אמר
ככוי זה איל הבר
כאכתנאי
כבכוי זה איל הבר
כגוי"א
כדזה הבא מן התייש ומן הצבייה
כהר' יוסי אומר
כוכוי בריה בפני עצמה היא ולא הכריעו בה חכמים אם מין חיה אם מין בהמה
כזרבן שמעון בן גמליאל אומר
כחמין בהמה היא ושל בית דושאי היו מגדלין מהן עדרים עדרים
כטאמר ר' זירא א"ר ספרא אמר רב המנונא
להני עזי דבאלא כשרות לגבי מזבח
לאסבר לה כי הא דאמר ר' יצחק
לבעשר בהמות מנה הכתוב ותו לא
לגוהני מדלא קחשיב להו בהדי חיות ש"מ
לדדעז נינהו
להמתקיף לה רב אחא בר יעקב ואימא
לו(דברים יד, ה) איל וצבי פרט כל בהמה כלל פרט וכלל נעשה כלל מוסף על הפרט איכא טוב
לז אם כן כל הני פרטי למה לי
לחמתקיף לה רב אחא בריה דרב איקא
לטודלמא מינא דאקו נינהו
מאמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי ואמרי לה רב אחא בריה דרב אויא לרב אשי
מאדלמא מינא דתאו או מינא דזמר נינהו
מבאמר ליה רב חנן לרב אשי
מגאמימר שרי תרבייהו
מדבעא מיניה אבא בריה דרב מנימין בר חייא מרב הונא בר חייא
מההני עזי דבאלא מהו לגבי מזבח
מוא"ל
מזעד כאן לא פליגי רבי יוסי ורבנן אלא בשור הבר דתנן
מחשור הבר מין בהמה הוא רבי יוסי אומר
מטמין חיה
נדרבנן סברי
נאמדמתרגמינן תורבלא מינא דבהמה הוא ור' יוסי סבר
נבמדקא חשיב ליה בהדי חיות מינא דחיה הוא
נגאבל הני דברי הכל מינא דעז נינהו
נדמתקיף לה רב אחא בריה דרב איקא
נהודלמא מינא דאקו נינהו
נואמר ליה רבינא לרב אשי
נזודלמא מינא דתאו או מינא דזמר נינהו
נחא"ל רב נחמן לרב אשי
נטאמימר שרי תרבייהו:
סכיצד השוחט וכו':
סאאמר רבי אושעיא
סבכולה מתניתין דלא כר' שמעון
סגממאי
סדמדקא תני
סהקדשים בחוץ הראשון חייב כרת ושניהם פסולים ושניהם סופגים את הארבעים