אלא איצטריך קרא לרבויי כי איצטריך קרא לגיד הנשה במחובר
בורבנן (יחזקאל מה, טו) ממשקה ישראל מן המותר לישראל
גורבי מידי דהוה אחלב ודם
דורבנן מצותן בכך
השאני
ואמר רב הונא
זגיד הנשה של עולה חולצו לתפוח
חאמר רב חסדא
טמרי דיכי
ימי כתיב על כן לא יאכל המזבח
יא(בראשית לב, לג) על כן לא יאכלו בני ישראל כתיב
יבורב הונא ממשקה ישראל מן המותר לישראל
יגמיתיבי
ידגיד הנשה של שלמים מכבדו לאמה ושל עולה מעלהו
טומאי לאו מעלהו ומקטירו
טזלא מעלהו וחולצו
יזומאחר שחולצו למה מעלהו
יחמשום שנאמר (מלאכי א, ח) הקריבהו נא לפחתך
יטתניא כוותיה דרב הונא
כגיד הנשה של שלמים מכבדו לאמה ושל עולה חולצו לתפוח
כאתנן התם
כבתפוח היה באמצע המזבח פעמים היה עליו כשלש מאות כור
כגאמר רבא
כדגוזמא
כההשקו את התמיד בכוס של זהב אמר רבא
כוגוזמא
כזאמר רבי אמי
כחדברה תורה לשון הואי דברו נביאים לשון הואי
כטדברו חכמים לשון הואי דברו חכמים לשון הואי הא דאמרן דברה תורה לשון הואי (דברים א, כח) ערים גדולות ובצורות בשמים דברו נביאים לשון הואי (מלכים א א, מ) ותבקע הארץ לקולם
לאמר ר' יצחק בר נחמני אמר שמואל
לאבשלשה מקומות דברו חכמים לשון הואי אלו הן
לבתפוח גפן ופרוכת
לגתפוח הא דאמרן גפן דתנן
לדגפן של זהב היתה עומדת על פתחו של היכל ומודלה על גבי כלונסות וכל מי שהיה מתנדב גרגיר או אשכול מביא ותולה בה
להאמר רבי אלעזר ברבי צדוק
לומעשה היה ונמנו עליה שלש מאות כהנים לפנותה
לזפרוכת דתנן
לחרבן שמעון בן גמליאל אומר משום רבי שמעון הסגן פרוכת עוביה טפח ועל שבעים ושנים נירים נארגת ועל כל נימה ונימה עשרים וארבעה חוטין
לטארכה ארבעים באמה ורחבה עשרים באמה ומשמונים ושתי רבוא נעשת ושתים עושים בשנה ושלש מאות כהנים מטבילין אותה:
מבירך של ימין ובירך של שמאל:
מאמתני׳ לא כרבי יהודה דתניא רבי יהודה אומר
מבאינו נוהג אלא באחת והדעת מכרעת את של ימין
מגאיבעיא להו
מדמיפשט פשיטא ליה לרבי יהודה ומאי דעת
מהדעת תורה או דלמא ספוקי מספקא ליה ומאי דעת
מודעת נוטה
מזת"ש
מחהעצמות והגידים והנותר ישרפו לששה עשר והוינן בה
מטהני גידי מאי עבידתייהו
נאי גידי בשר ליכלינהו
נאואי דאייתור היינו נותר
נבאלא גידי צואר אי לאו בשר נינהו לישדינהו
נגואמר רב חסדא
נדלא נצרכא אלא לגיד הנשה ואליבא דרבי יהודה דאמר אינו נוהג אלא באחת
נהאי אמרת בשלמא ספוקי מספקא ליה שפיר אלא אי אמרת מיפשט פשיטא ליה דהיתירא ליכליה דאיסורא לשדייה
נואמר רב איקא בר חנינא
נזלעולם אימא לך מיפשט פשיטא ליה והכא במאי עסקינן כשהוכרו ולבסוף נתערבו