דוהני טמאין נמי הואיל ואתה מצווה על דמן אתה מצווה על אברין
הורבנן סברי
ולא תאכל הנפש עם הבשר אלא בשר לחודיה
זכל שבשרו מותר אתה מצווה על אבריו וכל שאין בשרו מותר אי אתה מצווה על אבריו
חור' יהודה למה ליה קרא
טליתי איסור אבר ליחול על איסור טומאה שכן איסורו נוהג בבני נח
יאין הכי נמי וכי איצטריך קרא לרבי אלעזר
יאתניא נמי הכי
יבאבר מן החי נוהג בבהמה חיה ועוף בין טמאה בין טהורה שנאמר (דברים יב, כג) רק חזק לבלתי אכול הדם כל שאתה מצווה על דמו אתה מצווה על אבריו וכל שאי אתה מצווה על דמו אי אתה מצווה על אבריו
יגדברי רבי אלעזר
ידוחכמים אומרים
טואינו נוהג אלא בטהורין שנאמר לא תאכל הנפש עם הבשר אלא בשר לחודיה
טזכל שבשרו מותר אתה מצווה על אבריו וכל שאין בשרו מותר אין אתה מצווה על אבריו
יזר' מאיר אומר
יחאינו נוהג אלא בבהמה טהורה בלבד
יט(סימן
כשמואל שילא שימי)
כאאמר רבה בר שמואל אמר רב חסדא ואיתימא רב יוסף
כבואמרי לה
כגאמר רבה בר שילא אמר רב חסדא ואיתימא רב יוסף ואמרי לה
כדרבה בר שימי אמר רב חסדא ואיתימא רב יוסף
כהמאי טעמא דר"מ אמר קרא (דברים יב, כא) וזבחת מבקרך ומצאנך
כואמר רב גידל אמר רב
כזמחלוקת בישראל אבל בבן נח דברי הכל מוזהר על הטמאין כטהורין
כחתניא נמי הכי
כטאבר מן החי בן נח מוזהר עליו על הטמאים כטהורים וישראל אינו מוזהר אלא על הטהורין בלבד
לאיכא דאמרי
לאטהורה ור"מ
לבאיכא דאמרי
לגטהורים ורבנן
לדאמר רב שיזבי אף אנן נמי תנינא
להאכל אבר מן החי ממנה אינו סופג ארבעים ואין שחיטה מטהרתה
לובמאי
לזאילימא בישראל פשיטא דאין שחיטה מטהרתה
לחאלא לאו בבני נח מכלל דאסור
לטרבי מני בר פטיש רמי רישא אסיפא ומשני
מרישא בישראל וסיפא בבן נח
מאאמר רב
מבאבר מן החי צריך כזית מ"ט אכילה כתיבה ביה
מגמתיב רב עמרם
מדאכל אבר מן החי ממנה אינו סופג את הארבעים ואין שחיטה מטהרתה