יחשלח אפילו מאה פעמים תשלח אין לי אלא לדבר הרשות לדבר מצוה מנין
יטת"ל תשלח מכל מקום
כא"ל ר' אבא בריה דרב יוסף בר רבא לרב כהנא
כאאלא טעמא דכתב רחמנא תשלח הא לאו הכי הוה אמינא לדבר מצוה לא
כבעשה ולא תעשה הוא ואין עשה דוחה לא תעשה ועשה
כגלא צריכא דעבר ושקלה לאם דלאו עבריה עשה הוא דאיכא ליתי עשה ולידחי עשה קמ"ל
כדהניחא למאן דתני קיימו ולא קיימו אלא למאן דתני בטלו ולא בטלו כמה דלא שחטה לא עבריה ללאו
כהותו לר' יהודה דאמר שלח מעיקרא משמע אפי' עשה נמי ליכא
כואלא אמר מר בר רב אשי
כזכגון שנטלה על מנת לשלח דלאו ליכא עשה הוא דאיכא וליתי עשה ולידחי עשה
כחמאי אולמיה דהאי עשה מהאי עשה
כטסלקא דעתך הואיל ואמר מר
לגדול שלום שבין איש לאשתו שהרי אמרה תורה
לאשמו של הקב"ה שנכתב בקדושה ימחה על המים והאי מצורע כיון דכמה דלא מטהר אסור בתשמיש המטה דכתיב (ויקרא יד, ח) וישב מחוץ לאהלו שבעת ימים אהלו זו אשתו מכאן שאסור בתשמיש המטה
לבמהו דתימא
לגכיון דאסור בתשמיש המטה ליתי עשה דידיה ולידחי עשה דשלוח הקן קמ"ל:
לד<big><strong>מתני׳</strong></big> הנוטל אם על הבנים ר' יהודה אומר
להלוקה ואינו משלח וחכמים אומרים
לומשלח ואינו לוקה
לזזה הכלל
לחכל מצות לא תעשה שיש בה קום עשה אין לוקין עליה:
לט<big><strong>גמ׳</strong></big> בעי רבי אבא בר ממל
מטעמא דרבי יהודה משום דסבר לאו שניתק לעשה לוקין עליו
מאאו דלמא
מבבעלמא סבר לאו שניתק לעשה אין לוקין עליו והכא היינו טעמא משום דקסבר שלח מעיקרא משמע
מגתא שמע
מדגנב וגזלן ישנן בכלל מלקות דברי רבי יהודה
מהוהא הכא דלאו שניתק לעשה הוא דרחמנא אמר (ויקרא יט, יג) לא תגזול (ויקרא ה, כג) והשיב את הגזלה שמע מינה
מוטעמא דר' יהודה משום דקסבר לאו שניתק לעשה לוקין עליו