באמר ליה אביי תינח קצירה טחינה והרקדה מאי איכא למימר
גהא לא קשיא טחינה בריחיא דידא הרקדה על גבי נפה
דבית השלחין דשריא קצירה דתנן קוצרין בית השלחין שבעמקים אבל לא גודשין מאי איכא למימר
האלא אמר אביי חדש בדיל מיניה חמץ לא בדיל מיניה
ואמר רבא דר' יהודה אדר' יהודה קשיא דרבנן אדרבנן לא קשיא
זאלא אמר רבא דר' יהודה אדר' יהודה לא קשיא כדשנינן דרבנן אדרבנן לא קשיא הוא עצמו מחזר עליו לשורפו מיכל אכיל מיניה
חרב אשי אמר דרבי יהודה אדרבי יהודה לא קשיא קמח קלי תנן
טוהא דרב אשי ברותא היא תינח מקלי ואילך עד קלי מאי איכא למימר
יוכי תימא הכא נמי ע"י קיטוף וכדרבה בית השלחין דשריא קצירה מאי איכא למימר אלא הא דרב אשי ברותא היא:
יא<big><strong>מתני׳</strong></big> משקרב העומר הותר חדש מיד הרחוקים מותרין מחצות היום ולהלן משחרב בהמ"ק התקין ר' יוחנן בן זכאי שיהא יום הנף כולו אסור
יבאמר ר' יהודה והלא מן התורה הוא אסור שנאמר (ויקרא כג, יד) עד עצם היום הזה מפני מה הרחוקים מותרין מחצות היום ולהלן מפני שהן יודעין שאין ב"ד מתעצלין בו:
יג<big><strong>גמ׳</strong></big> רב ושמואל דאמרי תרוייהו בזמן שבית המקדש קיים עומר מתיר בזמן שאין בית המקדש קיים האיר מזרח מתיר
ידמאי טעמא תרי קראי כתיבי כתיב (ויקרא כג, יד) עד (יום) הביאכם וכתיב עד עצם היום הזה הא כיצד
טוכאן בזמן שבית המקדש קיים כאן בזמן שאין בית המקדש קיים
טזר' יוחנן וריש לקיש דאמרי תרוייהו אפילו בזמן שבית המקדש קיים האיר מזרח מתיר והכתיב עד הביאכם למצוה