גמי דמי התם לא נחית למניינא דכהנים הכא נחית למניינא דכהנים אם איתא ליתני מגביה אלא שמע מינה קומצין מכלי שעל גבי קרקע ש"מ
דאמר רבא פשיטא לי קומץ מכלי שעל גבי קרקע שכן מצינו בסילוק בזיכין מקדשין מנחה בכלי שעל גבי קרקע שכן מצינו בסידור בזיכין
הבעי רבא קידוש קומץ מאי ממנחה ילפינן לה או מדם ילפינן לה הדר פשטה מדם ילפינן לה
וומי אמר רבא הכי והא אתמר קומץ שחלקו בשני כלים רב נחמן אמר אינו קדוש ורבא אמר קדוש ואם איתא לילף מדם הדר ביה רבא מההיא
זודם מנלן דלא קדוש לחצאין דתני רב תחליפא בן שאול קידש פחות מכדי הזאה בכלי זה ופחות מכדי הזאה בכלי זה לא קידש
חואיבעיא להו בדם מאי הלכתא היא ומהלכתא לא ילפינן
טאו דלמא התם מאי טעמא דכתיב (במדבר יט, יח) וטבל במים הכא נמי הכתיב (ויקרא ד, ו) וטבל בדם
יואיתמר א"ר זריקא אמר רבי אלעזר אף בדם לא קידש אמר רבא תניא נמי הכי (בפני כהן מניח) וטבל ולא מספיג
יאבדם שיהא בדם שיעור טבילה מעיקרו מן הדם מן הדם שבענין
יבואיצטריך למכתב וטבל ואיצטריך למכתב בדם דאי כתב רחמנא וטבל הוה אמינא אע"ג דלא קיבל שיעור טבילות (דהיינו הזאה ז' פעמים) מעיקרו כתב רחמנא בדם
יגואי כתב רחמנא בדם הוה אמינא אפילו מספיג כתב רחמנא וטבל
ידמן הדם שבענין למעוטי מאי אמר רבא למעוטי שירים שבאצבע מסייע ליה לר"א דאמר שירים שבאצבע פסולין
טוא"ל רבין בר רב אדא לרבא אמרי תלמידך אמר רב עמרם תניא היה מזה ונתזה הזאה מידו אם עד שלא הזה טעון כיבוס משהזה אין טעון כיבוס
טזמאי לאו עד שלא גמר הזאתו ומשגמר הזאתו ש"מ דשירים שבאצבע כשרים
יזלא עד שלא יצתה מידו הזאה טעון כיבוס ומשיצאה הזאה מידו ונתזה ממה שנשאר אין טעון כיבוס
יחאיתיביה אביי גמר מלהזות מקנח ידו בגופה של פרה גמר אין לא גמר לא
יטא"ל גמר מקנח ידו לא גמר מקנח אצבעו
כבשלמא גמר מקנח ידו בגופה של פרה דכתיב (במדבר יט, ה) ושרף את הפרה לעיניו אלא לא גמר מקנח אצבעו במאי מקנח (דאי אמרת בגופה של פרה איבעי ליה למיתני מקנח ידו ואצבעו בגופה של פרה מדלא קתני הכי ש"מ דלא בעי קינוח)
כאאמר אביי בשפת מזרק כדכתיב (עזרא א, י) כפורי זהב וגו'
כבומי אמר רבי אלעזר הכי והא איתמר חביתי כהן גדול רבי יוחנן אמר אינה קדושה לחצאין רבי אלעזר אמר מתוך שקרבה לחצאין קדושה לחצאין