אמנחת חוטא של כהנים כמנחת חוטא של ישראל מה מנחת חוטא של ישראל נקמצת אף מנחת חוטא של כהנים נקמצת
באי מה מנחת חוטא של ישראל נקמצת ושיריה נאכלין אף מנחת חוטא של כהנים נקמצת ושיריה נאכלין
גתלמוד לאמר (ויקרא ה, יג) לכהן כמנחה לכהן כמנחה ולא לאשים כמנחה הא כיצד קומץ קרב בעצמו ושירים קריבין בעצמן
דהא שתהא עבודתה כשרה בו מהכא נפקא
המהתם נפקא מנין לכהן שבא ומקריב קרבנותיו בכל עת ובכל שעה שירצה תלמוד לאמר (דברים יח, ו) ובא בכל אות נפשו ושרת
ואי מהתם הוה אמינא הני מילי דבר שאין בא על חטא אבל דבר שבא על חטא אימא לא
זוהא נמי מהכא נפקא מהתם נפקא (במדבר טו, כח) וכפר הכהן על הנפש השוגגת בחטאה בשגגה מלמד שהכהן מתכפר על ידי עצמו
חאי מההוא הוה אמינא הני מילי בשוגג אבל במזיד לא קמ"ל
טבמזיד היכי משכחת לה בזדון שבועה
יתניא אידך רבי שמעון אומר מנחת חוטא של כהנים נקמצת והקומץ קרב בפני עצמו והשירים קריבין בפני עצמן ר' אלעזר בר' שמעון אומר הקומץ קרב בעצמו והשירים מתפזרין על בית הדשן
יאאמר ר' חייא בר אבא הוי בה רבי יוחנן בית הדשן דהיכא אי דלמעלה היינו אבוה אי דלמטה יש לך דבר שקרב למטה
יבאמר ליה רבי אבא דלמא לאיבוד אחיכו עליה וכי יש לך דבר שקרב לאיבוד
יגתני אבוה דרבי אבין (ויקרא ו, טז) כל מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל לאכילה הקשתיה ולא לדבר אחר
ידמאי קא אמר אמר אביי הכי קא אמר כל מנחת כהן לא תאכל חובתו כליל תהיה נדבתו א"ל רבא סכינא חריפא מפסקא קראי
טואלא אמר רבא כל מנחת כהן כליל תהיה נדבתו לא תאכל חובתו
טזואיפוך אנא מסתברא נדבתו הוה ליה לרבויי שכן תדירה לא חטי בסים ריחיה
יזאדרבה חובתו הוה ליה לרבויי שכן עשרון חובה הנך נפישן
יחורבנן האי כל מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל מאי עבדי ליה
יטמיבעי להו לכדתניא אין לי אלא עליונה בכליל תקטר ותחתונה בלא תאכל
כמנין ליתן את האמור של זה בזה ואת האמור של זה בזה תלמוד לאמר כליל כליל לגזירה שוה נאמר כאן כליל ונאמר להלן כליל
כאמה להלן בכליל תקטר אף כאן בכליל תקטר ומה כאן ליתן לא תעשה על אכילתו אף להלן ליתן לא תעשה על אכילתו