אמה לי א"ר שמעון טעמא דר' שמעון משום מחשבה דמינכרא לא פסלה והא מחשבה דמינכרא הוא
באו דילמא טעמא דר"ש משום דכתיב (ויקרא ו, ז) וזאת תורת המנחה וזבח לא כתיב אמר ליה כלום הגענו לסוף דעתו של ר"ש
גכרבה לא משני ליה משום קושיא דאביי
דכרבא לא משני ליה משום קושיא וזאת תורת החטאת
הכרב אשי לא משני ליה משום קושיא דרב אחא בריה דרבא:
וחוץ ממנחת חוטא ומנחת קנאות: בשלמא מנחת חוטא חטאת קרייה רחמנא (ויקרא ה, יא) לא ישים עליה שמן ולא יתן עליה לבונה כי חטאת היא וגו' אלא מנחת קנאות מנלן
זדתני תנא קמיה דרב נחמן מנחת קנאות מותרה נדבה
חא"ל שפיר קאמרת (במדבר ה, טו) מזכרת עון כתיב בה ובחטאת כתיב (ויקרא י, יז) ואותה נתן לכם לשאת את עון העדה מה חטאת מותרה נדבה אף מנחת קנאות מותרה נדבה וכחטאת מה חטאת פסולה שלא לשמה אף מנחת קנאות פסולה שלא לשמה
יאמאי נפקא מינה והא תנא דבי ר' ישמעאל (ויקרא יד, לט) ושב הכהן ובא הכהן זו היא שיבה זו היא ביאה
יבועוד ליגמר עונו עונו מעון דשמיעת הקול דכתיב (ויקרא ה, א) אם לא יגיד ונשא עונו
יגאלא כי גמרי גזירה שוה למותר נדבה הוא דגמרי
ידוכי תימא אין גזירה שוה למחצה גלי רחמנא גבי חטאת (ויקרא ד, לג) ושחט אותה לחטאת אותה לשמה כשירה שלא לשמה פסולה אבל כל קדשים בין לשמן בין שלא לשמן כשרים
טואלא מנחת חוטא ומנחת קנאות דפסולין שלא לשמן מנלן
טזחטאת טעמא מאי משום דכתיב בה היא ה"נ הא כתיב בהו היא
יזאשם נמי הא כתיב ביה הוא ההוא הוא לאחר הקטרת אימורין הוא דכתיב
יחכדתניא אבל אשם לא נאמר בו הוא אלא לאחר הקטרת אימורין הוא עצמו שלא הוקטרו אימוריו כשר
יטואלא הוא למה לי לכדרב הונא אמר רב אשם שניתק לרעייה ושחטו סתם כשר לשום עולה
כניתק אין לא ניתק לא אמר קרא הוא בהוייתו יהא:
כאאמר רב מנחת העומר שקמצה שלא לשמה פסולה הואיל ובאת להתיר ולא התירה וכן אתה אומר באשם נזיר