זאלא היינו טעמייהו דרבנן דכתיב (ויקרא כג, לז) עולה ומנחה ורבי נמי הכתיב עולה ומנחה
חאלא בבאים עם הזבח דכ"ע לא פליגי דמנחה ואחר כך נסכים דהכתיב עולה ומנחה כי פליגי בבאין בפני עצמן רבנן סברי מדבאין עם הזבח מנחה ואחר כך נסכים בפני עצמן נמי מנחה ואחר כך נסכים
טורבי התם הוא דאיידי דאתחיל באכילה גמר לה לכולא מילתא דאכילה אבל בפני עצמן נסכים עדיפי הואיל דמיתאמרא שירה עלייהו:
יהמתנות שעל מזבח החיצון אין מעכבות זו את זו:
יאת"ר מנין לכל הניתנין על מזבח החיצון שנתנן במתנה אחת שכיפר שנאמר (דברים יב, כז) ודם זבחיך ישפך על מזבח ה' אלהיך:
יב<big><strong>מתני׳</strong></big> הפרים והאילים והכבשים (והשעירים) אינן מעכבין זה את זה ר' שמעון [אומר] אם היו להם פרים מרובים ולא היו להם נסכים יביא פר אחד ונסכים ולא יקריבו כולם בלא נסכים: