אבבני כרכין שהיו מורישין את לולביהן לבני בניהן אמרו (להם) משם ראיה אין שעת הדחק ראיה
בקתני מיהת רבי יהודה אומר אף יבשין כשרין מאי לאו אאתרוג לא אלולב
גאמר מר כשם שאין פוחתין מהן כך אין מוסיפין עליהן פשיטא מהו דתימא הואיל ואמר רבי יהודה לולב צריך אגד ואי מייתי מינא אחרינא האי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי קמ"ל
דאמר מר לא מצא אתרוג לא יביא לא רמון ולא פריש ולא דבר אחר פשיטא מהו דתימא לייתי כי היכי שלא תשכח תורת אתרוג קמ"ל זימנין דנפיק חורבא מיניה דאתי למסרך
הת"ש אתרוג הישן פסול ורבי יהודה מכשיר תיובתא דרבא תיובתא
וולא בעי הדר והא אנן תנן הירוק ככרתי רבי מאיר מכשיר ורבי יהודה פוסל לאו משום דבעי הדר לא משום דלא גמר פירא
זתא שמע שיעור אתרוג קטן רבי מאיר אומר כאגוז ר' יהודה אומר כביצה לאו משום דבעי הדר לא משום דלא גמר פירא
חת"ש ובגדול כדי שיאחוז שנים בידו אחת דברי ר' יהודה רבי יוסי אומר אפילו אחד בשתי ידיו מאי טעמא לאו משום דבעי הדר לא כיון דאמר רבה לולב בימין ואתרוג בשמאל זימנין דמחלפי ליה ואתי לאפוכינהו ואתי לאיפסולי
טואלא לרבי יהודה הא כתיב הדר
יההוא הדר באילנו משנה לשנה:
יאשל אשרה ושל עיר הנדחת: ושל אשרה פסול והאמר רבא לולב של ע"ז לא יטול ואם נטל כשר
יבהכא באשרה דמשה עסקינן דכתותי מיכתת שיעוריה
יגדיקא נמי דקתני דומיא דעיר הנדחת שמע מינה:
ידנקטם ראשו: אמר רב הונא לא שנו אלא נקטם אבל נסדק כשר