זסלקא דעתך אמינא איהו דאשתריא ליה שבת לגבי עבודה היא כיון דלא אשתריא שבת לגבה אימא תידון בשריפה קא משמע לן
חיכול אפילו פנויה הא לזנות כתיב
טכדר"א דאמר פנוי הבא על הפנויה שלא לשום אישות עשאה זונה
יאו אינו אומר אביה אלא להוציא את כל אדם אלא מאי ניהו שזינתה מאביה מאי איריא בת כהן אפילו בת ישראל נמי
יאדאמר רבא אמר לי רב יצחק בר אבודימי אתיא הנה הנה
יבאתיא זמה זמה
יגאיצטריך סד"א קרא לאפוקי מדרבא מדגלי רחמנא בבת כהן ולא בבת ישראל קמ"ל
ידבת כהן אין לי אלא שניסת לכהן ניסת ללוי לישראל ולעובד כוכבים ולחלל לנתין ולממזר מניין תלמוד לומר בת איש כהן אף על פי שאינה כהנת
טומשום דאינסבא להו להני לאו בת כהן היא ותו מידי כהנת לכהן כתיב
טזסד"א (ויקרא כא, ט) כי תחל לזנות אמר רחמנא הני מילי היכא דקא מתחלא השתא אבל הא כיון דקא מתחלא וקיימא מעיקרא
יזדאמר מר (ויקרא כב, יב) ובת כהן כי תהיה לאיש זר כיון שנבעלה לפסול לה פסלה
יחללוי וישראל נמי (ויקרא כב, יג) ושבה אל בית אביה כנעוריה מכלל דכי איתיה גביה לא אכלה
יטאימא לא תידון בשריפה קמ"ל
כודלא כר"מ דתניא בת כהן שניסת לישראל ואכלה תרומה משלמת את הקרן ואינה משלמת את החומש ומיתתה בשריפה
כאניסת לאחד מן הפסולין משלמת קרן וחומש ומיתתה בחנק דברי ר' מאיר
כבוחכמים אומרים זו וזו משלמות קרן ולא חומש ומיתתן בשריפה
כגר"א אומר את אביה בשריפה ואת חמיה בסקילה מאי את אביה ואת חמיה
כדאילימא את אביה מאביה ואת חמיה מחמיה מאי איריא בת כהן אפילו בת ישראל נמי בתו בשריפה וכלתו בסקילה
כהאלא את אביה ברשות אביה ואת חמיה ברשות חמיה
כוכמאן אי כרבנן האמרי נשואה יצאת לשריפה ולא ארוסה אי כרבי שמעון האמר אחת ארוסה ואחת נשואה בשריפה
כזואי כרבי ישמעאל האמר ארוסה יצאת לשריפה ולא נשואה את חמיה חנק הוא
כחשלח רבין משמיה דרבי יוסי ברבי חנינא כך היא הצעה של משנה לעולם כרבנן והכי קאמר כל שהוא למטה ממיתת אביה ומאי ניהו נשוא' בת ישראל דאילו נשוא' בת ישראל בחנק הכא במיתת אביה בשריפה
כטכל שהיא למעלה ממיתת אביה ומאי ניהו ארוסה בת ישראל דאילו ארוסה בת ישראל בעלמא בסקילה הכא במיתת חמיה בסקילה
למתקיף לה ר' ירמיה מידי למעלה למטה קתני אלא אמר רבי ירמיה