דמכלל דיוצק ובולל לאו נמי לא והתניא אזהרה ליוצק ובולל מניין ת"ל (ויקרא כא, ו) קדושים יהיו ולא יחללו מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא
המיתיבי ואלו הן שבמיתה טמא ששימש תיובתא:
וגופא ואלו שבמיתה האוכל את הטבל וכהן טמא שאכל תרומה טהורה וזר שאכל את התרומה וזר ששימש וטמא ששימש וטבול יום ששימש ומחוסר בגדים ומחוסר כפרה ושלא רחץ ידים ורגלים ושתויי יין ופרועי ראש
זאבל ערל ואונן ויושב אינן במיתה אלא באזהרה בעל מום רבי אומר במיתה וחכ"א באזהרה
חהזיד במעילה רבי אומר במיתה וחכ"א באזהרה
טהאוכל את הטבל מנלן דאמר שמואל משום ר"א מניין לאוכל את הטבל שהוא במיתה דכתיב (ויקרא כב, טו) ולא יחללו את קדשי בני ישראל [את] אשר ירימו לה' בעתידים לתרום הכתוב מדבר
יויליף חילול חילול מתרומה מה להלן במיתה אף כאן במיתה
יאונילוף חילול חילול מנותר מה להלן בכרת אף כאן בכרת
יבמסתברא מתרומה הוה ליה למילף שכן תרומה חוצה לארץ הותרה ברבים פירות פיגול ונותר
יגאדרבה מנותר הוה ליה למילף שכן פסול אוכל אין לו היתר במקוה הנך נפישן רבינא אמר חילול דרבים מחילול דרבים עדיף
ידוכהן טמא שאכל תרומה טהורה מנלן דאמר שמואל מניין לכהן טמא שאכל תרומה טהורה שהוא במיתה בידי שמים דכתיב (ויקרא כב, ט) ושמרו את משמרתי ולא ישאו עליו חטא וגו'
טוטהורה אין טמאה לא דאמר שמואל א"ר אליעזר מניין לכהן טמא שאכל תרומה טמאה שאינו במיתה שנאמר ומתו בו כי יחללוהו