בבשלמא לאביי היינו דקתני מעשרה אלא לרב הונא בריה דרב יהושע מאי מעשרה
גמתורת עשרה:
דשניהן אסורין: שמע מינה דיורין הבאין בשבת אסורין
הדלמא דאימעט מאתמול:
וכיצד הוא עושה נועל את ביתו ומבטל רשותו: תרתי הכי קאמר או נועל את ביתו או מבטל את רשותו
זואיבעית אימא לעולם תרתי כיון דדש ביה אתי לטלטולי:
חהוא אסור וחבירו מותר: פשיטא לא צריכא דהדר אידך ובטיל ליה לחבריה והא קמ"ל דאין מבטלין וחוזרין ומבטלין:
טוכן אתה אומר בגוב של תבן שבין שני תחומי שבת: פשיטא לא צריכא לרע"ק דאמר תחומין דאורייתא מהו דתימא ליגזור דלמא אתי לאיחלופי קמ"ל:
י<big><strong>מתני׳</strong></big> כיצד משתתפין במבוי מניח את החבית ואומר הרי זו לכל בני מבוי ומזכה להן על ידי בנו ובתו הגדולים וע"י עבדו ושפחתו העברים וע"י אשתו
יאאבל אינו מזכה לא ע"י בנו ובתו הקטנים ולא ע"י עבדו ושפחתו הכנענים מפני שידן כידו:
יב<big><strong>גמ׳</strong></big> אמר רב יהודה חבית של שיתופי מבואות צריך להגביה מן הקרקע טפח
יגאמר רבא הני תרתי מילי סבי דפומבדיתא אמרינהו חדא הא אידך המקדש אם טעם מלא לוגמיו יצא ואם לאו לא יצא
ידאמר רב חביבא הא נמי סבי דפומבדיתא אמרינהו דאמר רב יהודה אמר שמואל עושין מדורה לחיה בשבת
טוסבור מינה לחיה אין לחולה לא בימות הגשמים אין בימות החמה לא
טזאיתמר אמר רב חייא בר אבין אמר שמואל הקיז דם ונצטנן עושין לו מדורה בשבת ואפילו בתקופת תמוז