אהוא סבר מדסיפא ר"מ רישא נמי ר"מ ולא היא סיפא ר"מ ורישא רבנן:
בובלבד שלא יוציא חוץ: הא הוציא חייב חטאת לימא מסייע ליה לרבא דאמר רבא המעביר חפץ מתחילת ארבע לסוף ארבע והעבירו דרך עליו חייב
גמי קתני אם הוציא חייב חטאת דילמא אם הוציא פטור אבל אסור
דאיכא דאמרי הא הוציא פטור אבל אסור לימא תיהוי תיובתיה דרבא דאמר רבא המעביר מתחילת ד' לסוף ד' והעבירו דרך עליו חייב מי קתני הוציא פטור אבל אסור דילמא אם הוציא חייב חטאת:
הלא יעמוד אדם ברה"י וכו': אמר רב יוסף השתין ורק חייב חטאת
ווהא בעינן עקירה והנחה מעל גבי מקום ד' וליכא
זמחשבתו משויא ליה מקום דאי לא תימא הכי הא דאמר רבא זרק ונח בפי הכלב או בפי הכבשן חייב חטאת והא בעינן הנחה ע"ג מקום ד' וליכא
חאלא מחשבתו משויא ליה מקום ה"נ מחשבה משויא לה מקום
טבעי רבא הוא ברה"י ופי אמה ברה"ר מהו בתר עקירה אזלינן או בתר יציאה אזלינן תיקו:
יוכן לא ירוק רבי יהודה אומר וכו': אף על גב דלא הפיך בה
יאוהתנן היה אוכל דבילה בידים מסואבות והכניס ידו לתוך פיו ליטול צרור רבי מאיר מטמא
יבורבי יוסי מטהר רבי יהודה אומר היפך בה טמא לא היפך בה טהור
יגאמר רבי יוחנן מוחלפת השיטה
ידריש לקיש אמר לעולם לא תחליף והכא במאי עסקינן בכיחו
טווהתניא רבי יהודה אומר כיחו ונתלש מאי לאו רוק ונתלש לא כיחו ונתלש והא תניא ר' יהודה אומר כיחו שנתלש וכן רוקו שנתלש לא יהלך ד' אמות עד שירוק אלא מחוורתא כדשנינן מעיקרא:
טזאמר ר"ל כיח בפני רבו חייב מיתה שנאמר (משלי ח, לו) כל משנאי אהבו מות אל תקרי למשנאי אלא למשניאי
יזוהא מינס אניס כיח ורק קאמרינן:
יח<big><strong>מתני׳</strong></big> לא יעמוד אדם ברה"י וישתה ברה"ר ברה"ר וישתה ברה"י אלא אם כן הכניס ראשו ורובו למקום שהוא שותה וכן בגת:
יט<big><strong>גמ׳</strong></big> רישא רבנן וסיפא רבי מאיר
כאמר רב יוסף בחפיצין שצריכין לו ודברי הכל
כאאיבעיא להו כרמלית מאי אמר אביי היא היא אמר רבא היא גופא גזירה ואנן ניקום ונגזור גזירה לגזירה