באמרי ומי דיינינן ק"ו מהלכה והתניא אמר לו רבי אליעזר עקיבא עצם כשעורה הלכה רביעית דם ק"ו ואין דנין ק"ו מהלכה
גאלא אמר רבא יליף מועדו מועדו מפסח
דוטומאת התהום גופא היכא כתיבא אמר ר"א אמר קרא (במדבר ו, ט) וכי ימות מת עליו במחוורת עליו
האשכחן נזיר עושה פסח מנלן א"ר יוחנן אמר קרא (במדבר ט, י) בדרך רחוקה לכם במחוורת לכם
ורשב"ל אמר כדרך מה דרך בגלוי אף טומאה נמי בגלוי
זמיתיבי אי זהו טומאת התהום כל שלא הכיר בה אחד בסוף העולם הכיר בה אחד בסוף העולם אין זה טומאת התהום לר"א דאמר במחוורת עליו עד דידע הוא
חלר' יוחנן דאמר לכם במחוורת לכם עד דידעי בה תרין
טלרשב"ל דאמר כדרך עד דידעי כולי עלמא
יאלא טומאת התהום הלכתא גמירי לה וקרא אסמכתא בעלמא
יאאמר מר בר רב אשי לא שנו אלא שנודע לו לאחר זריקה דכי אזדריק דם שפיר איזדריק אבל נודע לו לפני זריקה לא מרצה
יבמיתיבי המוצא מת מושכב לרחבו של דרך לתרומה טמא לנזיר ועושה פסח טהור וכל טמא וטהור להבא הוא
יגאלא אי איתמר הכי איתמר אמר מר בר רב אשי לא תימא נודע לו לאחר זריקה הוא דמרצה אבל נודע לו לפני זריקה לא מרצה אלא אפילו נודע לו לפני זריקה מרצה:
ידגופא המוצא מת מושכב לרחבו של דרך לתרומה טמא לנזיר ועושה פסח טהור
טובד"א שאין לו מקום לעבור אבל יש מקום לעבור אף לתרומה טהור
טזבד"א שמצאו שלם אבל משובר ומפורק טהור שמא בין הפרקים עבר ובקבר אפילו משובר ומפורק טמא מפני שהקבר מצרפו
יזבד"א במהלך ברגליו אבל טעון או רכוב טמא לפי שמהלך ברגליו אפשר שלא יגע ולא יאהל אבל טעון או רכוב אי אפשר שלא יגע ולא יאהל
יחבד"א בטומאת התהום אבל בטומאה ידועה טמא
יטואי זה היא טומאת התהום כל שלא הכיר בה אחד בסוף העולם אבל הכיר בה אחד בסוף העולם אין זה טומאת התהום
כמצאו טמון בתבן בעפר ובצרורות הרי זה טומאת התהום במים באפילה בנקיקי הסלעים אין זה טומאת התהום ולא אמרו טומאת התהום אלא למת בלבד:
כא<big><strong>מתני׳</strong></big> נטמא שלם או רובו שורפין אותו לפני הבירה מעצי המערכה נטמא מיעוטו והנותר שורפין אותו בחצרותיהן או על גגותיהן מעצי עצמן הציקנין שורפין אותו לפני הבירה בשביל ליהנות מעצי המערכה:
כב<big><strong>גמ׳</strong></big> מ"ט א"ר יוסי בר חנינא כדי לביישן:
כגנטמא מיעוטו וכו' ורמינהו וכן מי שיצא מירושלים ונזכר שיש בידו בשר קדש אם עבר צופים שורפו במקומו ואם לאו