אמה טמא שספק בידו לעשות ואינו עושה אף דרך רחוקה נמי שספק בידו לעשות ואינו עושה
בורב נחמן אמר לך ר' עקיבא לטעמי' דקסבר אין שוחטין וזורקין על טמא שרץ ואנא סבירא ליה כמ"ד שוחטין וזורקין על טמא שרץ
גת"ר אלו שעושין את השני הזבין והזבות המצורעין והמצורעות [ונדות] ובועלי נדות והיולדות השוגגין והאנוסין והמזידין וטמא ושהיה בדרך רחוקה
דא"כ למה נאמר טמא למה נאמר דאי בעי למיעבד בראשון לא שבקינן ליה אלא א"כ למה נאמר בדרך רחוקה לפוטרו מן הכרת וכמ"ד הורצה
האשה בשני מי מיחייבא והא תניא יכול לא יהו עושין את השני אלא טמא נפש ושהיה בדרך רחוקה זבין ומצורעין ובועלי נדות מנין ת"ל (במדבר ט, י) איש איש
ולא קשיא הא ר' יוסי הא ר"י ור"ש
זת"ר חייב כרת על הראשון וחייב כרת על השני דברי רבי רבי נתן אומר חייב כרת על הראשון ופטור על השני ר"ח בן עקביא אומר אף [על הראשון אינו חייב כרת אא"כ לא עשה את השני
חואזדו לטעמייהו דתניא גר שנתגייר בין שני פסחים וכן קטן שהגדיל בין שני פסחים חייב לעשות פסח שני דברי רבי רבי נתן אומר כל שזקוק לראשון זקוק לשני כל שאין זקוק לראשון אין זקוק לשני
טבמאי קמיפלגי רבי סבר שני רגל בפני עצמו הוא
ירבי נתן סבר שני תשלומין דראשון הוא תקוני לראשון לא מתקין ליה
יאורבי חנניא בן עקביא סבר שני תקנתא דראשון הוא
יבושלשתן מקרא אחד דרשו (במדבר ט, יג) והאיש אשר הוא טהור ובדרך לא היה רבי סבר (במדבר ט, יג) וחדל לעשות הפסח ונכרתה דלא עבד בראשון אי נמי (במדבר ט, יג) קרבן ה' לא הקריב במועדו בשני