אהמפריש פסחו ומת לא יביאנו בנו אחריו לשם פסח אלא לשם שלמים:
ב<big><strong>גמ׳</strong></big> אמר רב הונא בריה דרב יהושע שמע מינה תלת שמע מינה בעלי חיים נדחין
גוש"מ דחוי מעיקרא הוי דחוי ושמע מינה יש דחוי בדמים:
דהמפריש פסחו וכו': ת"ר המפריש את פסחו ומת אם בנו ממונה עמו יביאנו לשום פסח אין בנו ממונה עמו יביאנו לשום שלמים לששה עשר לי"ו אין לט"ו לא קא סבר נדרים ונדבות אין קריבין בי"ט
הדמית האב אימת אילימא דמית קודם חצות בנו ממונה עמו יביאנו לשום פסח הא חלה אנינות עילויה מעיקרא
ואלא דמית אחר חצות אין בנו ממונה עמו יביאנו לשום שלמים הא קבעתיה חצות
זאמר (רבא) לעולם דמית קודם חצות ומאי יביאנו לשום פסח לשום פסח שני
חאביי אמר לצדדין קתני מת אחר חצות בנו ממונה עמו יביאנו לשום פסח מת קודם חצות אין בנו ממונה עמו יביאנו לשום שלמים
טרב שרביא אמר לעולם דמית לאחר חצות וכגון שהיה אביו גוסס בחצות
ירב אשי אמר לעולם דמית לאחר חצות ור"ש היא דאמר אין בעלי חיים נדחין
יארבינא אמר כגון שהפרישו אחר חצות ומתו בעלים אחר חצות וקא סבר חצות קבע:
יב<big><strong>מתני׳</strong></big> הפסח שנתערב בזבחים כולן ירעו עד שיסתאבו וימכרו ויביא בדמי היפה שבהן ממין זה ובדמי היפה שבהן ממין זה [ויפסיד] המותר מביתו
יגנתערב בבכורות ר"ש אומר אם חבורות כהנים יאכלו: <big><strong>גמ׳</strong></big>