Bekhorot 101

Kapitel 101

א זוזא מאכא בהדיה דלא נפיק תקע ליה אחרינא ויהביה ניהליה:

1 Er hatte aber bei sich einen abgescheuerten halben Zuz, der nicht ging; da versetzte er ihm einen zweiten Faustschlag und gab ihn ihm.

ב שלשים של עבד חמשים של אונס ושל מפתה וכו': הא תו למה לי הא תנא ליה רישא

2 DIE DREISSIG FÜR EINEN SKLAVEN, DIE FÜNFZIG DES NOTZÜCHTERS UND DES VERFÜHRERS.

ג אונס ומוציא שם רע איצטריך סלקא דעתך אמינא כיון דלא כתיב בהו שקלים אימא זוזי בעלמא קמ"ל דמילף קא ילפי מהדדי:

3 Wozu ist dies weiter nötig, er lehrte es ja bereits im Anfangsatze!? – Dies ist vom Notzüchter und vom Verleumder zu lehren nötig; man könnte glauben, da bei ihnen nicht Šeqel genannt wird, seien nur irgendwelche Münzen zu zahlen, so lehrt er uns, daß sie von einander zu folgern sind.

ד חוץ מן השקלים: תנא חוץ מן השקלים ומעשר והראיון

4 AUSGENOMMEN DIE ŠEQALIM.

ה שקלים דתנן מצרפין שקלים לדרבונות מפני משאוי הדרך

5 Es wird gelehrt: Ausgenommen die Šeqalim, der Zehnt, und das Erscheinen. Die Šeqalim, denn wir haben gelernt: Man darf wegen der Last beim Transporte die Šeqalim in Darikeneinwechseln.

ו מעשר דכתיב (דברים יד, כה) וצרת הכסף בידך והראיון תני רב יוסף שלא יביא סיגה לעזרה:

6 Der Zehnt, denn es heißt:du sollst das Geld in deine Hand binden. Das Erscheinen. R. Joseph lehrte: Daß er nicht Verfälschtesin den Tempelhof bringe.

ז <big>מתני׳</big> אין פודין לא בעבדים ולא בשטרות ולא בקרקעות ולא בהקדשות כתב לכהן שהוא חייב ליתן חמשה סלעים חייב ליתן לו ובנו אינו פדוי לפיכך אם רצה הכהן ליתן לו במתנה רשאי

7 MAN KANN NICHT AUSLÖSEN DURCH SKLAVEN, NICHT DURCH SCHULDSCHEINE, NICHT DURCH GRUNDSTÜCKE UND NICHT DURCH HEILIGES. HAT ER DEM PRIESTER GESCHRIEBEN, ER VERPFLICHTE SICH, IHM FÜNF SELA͑ ZU GEBEN, SO MUSS ER SIE IHM GEBEN, SEIN SOHN ABER IST NICHT AUSGELÖST. DAHERDARF DER PRIESTER, WENN ER ES WILL, SIE IHM ALS GESCHENK GEBEN.

ח המפריש פדיון בנו ואבד חייב באחריותו שנאמר (במדבר יח, ט) יהיה לך ופדה תפדה:

8 WENN JEMAND DAS LÖSEGELD FÜR SEINEN SOHN ABGESONDERT HAT UND ES ABHANDEN GEKOMMEN IST, SO IST ER HAFTBAR, DENN ES HEISST:es soll dein sein, UND: du sollst auslösen.

ט <big>גמ׳</big> מתני' דלא כרבי דתניא רבי אומר בכל פודין בכור אדם חוץ מן השטרות מאי טעמא דרבי

9 GEMARA. Unsre Mišna vertritt nicht die Ansicht Rabbis, denn es wird gelehrt, Rabbi sagt, man könne den Erstgeborenen eines Menschen mit allem auslösen, ausgenommen Schuldscheine. Was ist der Grund Rabbis? –

י דריש ריבויי ומיעוטי (במדבר יח, טז) ופדויו מבן חדש תפדה ריבה בערכך כסף חמשת שקלים מיעט תפדה ריבה

10 Er wendet hierbei [die Regel von der] Einschließung und der Ausschließung an.Und seine Lösung, im Alter von einem Monat an sollst du lösen, einschließend, nach der Schätzung von fünf Šeqel Silber, ausschließend, sollst du lösen, einschließend,

יא ריבה ומיעט וריבה ריבה הכל מאי רבי רבי כל מילי ומאי מיעט מיעט שטרות

11 und wenn auf eine Einschließung eine Ausschließung und wiederum eine Einschließung folgt, so ist alles eingeschlossen. Eingeschlossen ist jede Sache und ausgeschlossen sind Schuldscheine.

יב ורבנן דרשי כלל ופרט ופדויו מבן חדש כלל בערכך כסף חמשת שקלים פרט פדה תפדה חזר וכלל

12 Die Rabbanan aber wenden hierbei [die Regel von der] Generalisierung und der Spezialisierung an. Und seine Lösung im Alter von einem Monat an, generell, nach der Schätzung von fünf Šeqel Silber, speziell, sollst du lösen, wiederum generell,

יג כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט מה הפרט מפורש דבר המטלטל וגופו ממון אף כל דבר המטלטל וגופו ממון יצאו קרקעות שאין מטלטלין יצאו עבדים שהוקשו לקרקעות יצאו שטרות שאף על פי שמטלטלין אין גופן ממון

13 und wenn auf eine Generalisierung eine Spezialisierung und eine Generalisierung folgt, so richte dich nach der Spezialisierung; wie das Spezialgenannte eine bewegliche Sache und selbst Geld ist, ebenso alles andre, was beweglich und selbst Geld ist. Ausgenommen Grundstücke, die nicht beweglich sind, ausgenommen Sklaven, die Grundstücken gleichen, und ausgenommen Schuldscheine, die, obgleich beweglich, nicht selbst Geld sind.

יד אמר ליה רבינא למרימר ורבי ריבויי ומיעוטי דריש והא רבי כללי ופרטי דריש במרצע

14 Rabina sprach zu Meremar: Wendet denn Rabbi [die Regel von der] Einschließung und der Ausschließung an, Rabbi wendet ja beim Pfriemen [die Regel von der] Generalisierung und der Spezialisierung an!?

טו דתניא (דברים טו, יז) מרצע אין לי אלא מרצע מנין לרבות הסול והסירא והמחט והמקדח והמכתב ת"ל (דברים טו, יז) ולקחת לרבות כל דבר שנלקח ביד דברי רבי יוסי ברבי יהודה רבי אומר מרצע מה מרצע מיוחד של מתכת אף כל של מתכת

15 Es wird nämlich gelehrt:Pfriemen, ich weiß dies vom Pfriemen, woher, daß auch Stachel, Dorn, Nadel, Bohrer und Griffel einbegriffen sind? Es heißt:du sollst nehmen, dies schließt alles ein, was mit der Hand genommen werden kann – so R. Jose b. R. Jehuda. Rabbi sagte: Pfriemen, wie ein Pfriemen aus Metall ist, ebenso alles andre, was aus Metall ist.

טז ואמרינן במאי קא מיפלגי רבי דריש כללי ופרטי רבי יוסי ברבי יהודה דריש ריבויי ומיעוטי

16 Hierzu sagten wir, ihr Streit bestehe in folgendem. Rabbi wendet hierbei [die Regel von der] Generalisierung und der Spezialisierung an, und R. Jose b. R. Jehuda wendet hierbei [die Regel von der] Einschließung und Ausschließung an. –

יז אין בעלמא רבי כללי ופרטי דריש והכא כדתנא דבי רבי ישמעאל

17 Allerdings, sonst wendet Rabbi [die Regel von der] Generalisierung und der Spezialisierung an, hier aber ist nach der Lehre der Schule R. Jišma͑éls zu erklären. In der Schule R. Jišma͑éls wurde nämlich gelehrt:

יח דתנא דבי רבי ישמעאל (ויקרא י״א, ט׳) במים במים שתי פעמים אין זה כלל ופרט אלא ריבה ומיעט

18 Im Wasser, im Wasser, zweimal; dies ist nicht eine Generalisierung und eine Spezialisierung, sondern eine Einschließung und eine Ausschließung.

יט ורבנן אמרי כדאמרינן במערבא כ"מ שאתה מוצא שתי כללות הסמוכים זה לזה הטל פרט ביניהם ודונם בכלל ופרט:

19 Die Rabbanan aber erklären, wie sie im Westen sagen: Überall, wo du zwei Generalisierungen nebeneinander findest, schiebe die Spezialisierung dazwischen und wende dabei [die Regel von der] Generalisierung und der Spezialisierung an.

כ ולא בהקדשות: פשיטא לאו דידיה נינהו אימא

20 UND NICHT DURCH HEILIGES. Selbstverständlich, es ist ja nicht seines!? – Lies:

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel