Bekhorot 20

Kapitel 20

א הכא במאי עסקינן כגון ששחטו להתלמד בו ובפלוגתא דנימוס ור' אליעזר

1 hier aber handelt es sich um den Fall, wenn er es zur Übung geschlachtet hat. Sie führen denselben Streit wie Nimos und R. Elie͑zer,

ב דתניא אמר ר' יוסי סח לי נימוס אחיו של ר' יהושע הגרסי שהשוחט את העורב להתלמד בו דמו מכשיר ר' אליעזר אומר דם שחיטה לעולם מכשיר

2 denn es wird gelehrt: R. Jose sagte: Nimos, der Bruder R. Jehošua͑ des Gräupners, erzählte mir, daß, wenn jemand einen Raben zur Übung schlachtet, sein Blut [verunreinigungs]fähigmache.

ג רבי אליעזר היינו תנא קמא אלא לאו איסורו חישובו איכא בינייהו

3 R. Elie͑zer sagt, das Schlachtblut mache immer [verunreinigungs]fähig. R. Elie͑zer sagt ja dasselbe, was der erste Autor? Wahrscheinlich streiten sie, ob im Verbote die Bedeutung bestehe.

ד תנא קמא סבר דמו מכשיר לעלמא אבל לגופיה בעי מחשבה

4 Der erste Autor ist der Ansicht, das Blut mache [verunreinigungs]fähig andre Dinge, für sich selber aber ist die Beabsichtigung erforderlich,

ה ואתא רבי אליעזר למימר דם שחיטה לעולם מכשיר ואפי' לגופיה נמי לא בעי מחשבה

5 und hierzu sagte R. Elie͑zer, das Schlachtblut mache immer [verunreinigungs]fähig, und auch für sich selber ist die Beabsichtigung nicht erforderlich. –

ו ממאי דילמא טעמא דר' אליעזר התם דשאני עורב הואיל ויש בו סימני טהרה

6 Woher dies, vielleicht ist R. Elie͑zer da dieser Ansicht aus dem Grunde, weil ein Rabe Zeichen der Reinheithat. –

ז ומנלן דסימני טהרה מילתא היא דקתני עלה דההיא א"ר שמעון מה טעם הואיל ויש בו סימני טהרה

7 Woher, daß die Zeichen der Reinheit maßgebend sind? – Hierzu wird gelehrt: R. Šimo͑n sagte: Aus dem Grunde, weil er Zeichen der Reinheit hat.

ח וכי תימא אי משום סימני טהרה מאי איריא להתלמד אפי' להתעסק נמי אין הכי נמי ומשום נימוס

8 Wolltest du erwidern: wäre dies wegen der Zeichen der Reinheit, so würde dies nicht nur von dem Falle gelten, wenn zur Übung, sondern auch dann, wenn absichtslos, so ist dem auch so, nur [lehrt er dies] wegen [der Ansicht] Nimos’.

ט איתיביה לא רצה לפדותו עורפו בקופיץ מאחוריו וקוברו ואסור בהנאה דברי רבי יהודה ורבי שמעון מתיר

9 Er wandte gegen ihn ein: Will er es nicht auslösen, so breche er ihm das Genick von hinten mit einem Hackemesser und begrabe es, und es ist zur Nutznießung verboten – so R. Jehuda; R. Šimo͑n erlaubt es.

י אימא ומחיים אסור בהנאה ור"ש מתיר

10 Lies: lebend ist es zur Nutznießung verboten. R. Šimo͑n erlaubt es. –

יא והא מדסיפא מחיים הוי רישא לאו מחיים

11 Wenn aber der Schlußsatz von einem lebenden spricht, so spricht ja der Anfangsatz nicht von einem lebenden!?

יב דקתני סיפא לא ימיתנו לא בקנה ולא במגל ולא בקרדום ולא במגירה ולא יכניסנו לחדר וינעול דלת לפניו בשביל שימות ואסור בגיזה ועבודה דברי רבי יהודה ורבי שמעון מתיר

12 Im Schlußsatze lehrt er nämlich: Man darf es nicht töten mit einem Rohr, mit einer Sichel, mit einer Axt oder mit einer Säge; auch darf man es nicht in einen Raum bringen und die Tür vor ihm abschließen, damit es verende. Ferner ist es zur Schur und Arbeit verboten – so R. Jehuda. R. Šimo͑n erlaubt dies. –

יג רישא וסיפא מחיים רישא בהנאת דמיו סיפא בהנאת גופו

13 Der Anfangsatz und der Schlußsatz sprechen beide von einem lebenden, nur spricht der Anfangsatz von der Nutznießung seines Geldwertes und der Schlußsatz von der Nutznießung seines Körpers.

יד וצריכא דאי תנא הנאת דמיו בההוא קא שרי רבי שמעון אבל בהנאת גופו אימא מודה ליה לרבי יהודה ואי תנא בהנאת גופו בההיא קאסר רבי יהודה אבל בהנאת דמיו אימא מודה לרבי שמעון צריכא

14 Und beides ist nötig. Würde er es nur von der Nutznießung seines Geldwertes gelehrt haben, so könnte man glauben, R. Šimo͑n erlaube nur dies, hinsichtlich der Nutznießung seines Körpers aber pflichte er R. Jehuda bei. Und würde er es nur von der Nutznießung seines Körpers gelehrt haben, so könnte man glauben, R. Jehuda verbiete nur dies, hinsichtlich der Nutznießung seines Geldwertes aber pflichte er R. Šimo͑n bei. Daher ist beides nötig.

טו וכן אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה מודה רבי שמעון לאחר עריפה שהוא אסור

15 Ebenso sagte R. Naḥman im Namen des Rabba b. Abuha, R. Šimo͑n pflichte bei, daß es nach dem Genickbrechen verboten sei.

טז ואמר רב נחמן מנא אמינא לה דתניא (שמות יג, יג) וערפתו נאמר כאן עריפה ונאמר להלן עריפה מה להלן אסור אף כאן אסור

16 Hierzu sagte R. Naḥman: Dies entnehme ich aus folgender Lehre:Du sollst ihm das Genick brechen; hier heißt es ‘Genickbrechen’ und dortheißt es ‘Genickbrechen’, wie es dort verboten ist, ebenso ist es auch hier verboten.

יז מני אילימא רבי יהודה מחיים מיסר אסור אלא לאו רבי שמעון היא

17 Nach wessen Ansicht: wenn nach R. Jehuda, so ist es ja auch lebend verboten; doch wohl nach R. Šimo͑n.

יח א"ל רב ששת ספרא חבריך תרגומה לעולם רבי יהודה ואיצטריך סלקא דעתך אמינא עריפה במקום פדייה עומדת מה פדייה מתרת אף עריפה מתרת קמ"ל

18 R. Šešeth sprach zu ihm: Dein Kollege Saphra sagte: Tatsächlich nach R. Jehuda, dennoch ist dies [zu lehren] nötig; man könnte glauben, da das Genickbrechen an Stelle des Auslösens tritt, mache, wie das Auslösen es erlaubt macht, auch das Genickbrechen es erlaubt, so lehrt er uns.

יט אמר רב נחמן מנא אמינא לה מדתני לוי הוא הפסיד ממונו של כהן לפיכך יופסד ממונו

19 Ferner sagte R. Naḥman: Dies entnehme ich aus einer Lehre Levis: Er hat das Vermögen des Priesters geschädigt, daher werde sein Vermögen geschädigt.

כ מני אילימא רבי יהודה הא מיפסד וקאי אלא לאו רבי שמעון היא

20 Nach wessen Ansicht wenn nach R. Jehuda, so ist es ja bereitsgeschädigt; doch wohl nach R. Šimo͑n. –

כא איבעית אימא רבי יהודה ואיבעית אימא רבי שמעון

21 Wenn du willst, sage ich, nach R. Jehuda, und wenn du willst, sage ich, nach R. Šimo͑n.

כב איבעית אימא רבי יהודה אפסידא דביני ביני

22 Wenn du willst, sage, ich, nach R. Jehuda, denn dies bezieht sich auf den Schaden durch die Differenz;

כג ואיבעית אימא רבי שמעון לפחת מיתה

23 und wenn du willst, sage ich nach R. Šimo͑n, denn dies bezieht sich auf die Minderung durch den Tod.

כד וכן אמר ריש לקיש מודה רבי שמעון לאחר עריפה שהוא אסור ורבי יוחנן ואי תימא רבי אלעזר אמר עדיין היא מחלוקת

24 Ebenso sagte Reš Laqiš, R. Šimo͑n pflichte bei, daß es nach dem Genickbrechen verboten sei. R. Joḥanan, nach anderen R. Elea͑zar, aber sagt, noch bestehe ein Streit.

כה איכא דמתני לה להא דרב נחמן אהא המקדש בפטר חמור אינה מקודשת לימא מתני' דלא כרבי שמעון אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה לאחר עריפה ודברי הכל

25 Manche beziehen das, was R. Naḥman gesagt hat, auf das Folgende: Wenn jemand sich eine Frau antrautmit dem Erstlinge eines Esels, so ist sie ihm nicht angetraut. Es wäre also anzunehmen, daß diese Lehre nicht die Ansicht R. Šimo͑ns vertritt. R. Naḥman erwiderte im Namen des Rabba b. Abuha, nach dem Genickbrechen, nach aller Ansicht.

כו איכא דאמרי הא מני לא רבי יהודה ולא רבי שמעון אי רבי שמעון תיקדש בכוליה אי רבי יהודה תיקדש בהך דביני ביני

26 Manche sagen: Dies weder nach R. Jehuda noch nach R. Šimo͑n; nach R. Šimo͑n sollte sie mit dem ganzen angetraut sein, und nach R. Jehuda sollte sie mit der Differenzangetraut sein.

כז אמר רבה בר אבוה אמר רב לעולם רבי יהודה וכגון שאינו שוה אלא שקל וסבר לה כרבי יוסי בר יהודה דתניא (שמות יג יג) תפדה (שמות לד כ) תפדה [תפדה] מיד תפדה כל שהוא רבי יוסי בר יהודה אומר אין פדייה פחותה משקל

27 Rabba b. Abuha erwiderte im Namen Rabhs: Tatsächlich nach R. Jehuda, wenn er nämlich nur einen Šeqel wertist. Er ist der Ansicht des R. Jose b. Jehuda, denn es wird gelehrt: Sollst du auslösen, sollst duauslösen: auslösen, sofort, auslösen, durch irgend etwas. R. Jose b. Jehuda sagt, die Auslösung dürfe nicht weniger als einen Šeqel betragen.

כח אמר מר תפדה תפדה [תפדה] מיד תפדה כל שהוא פשיטא

28 Der Meister sagte: Sollst du auslösen, sollst du auslösen; auslösen, sofort, auslösen durch irgend etwas. Selbstverständlich!? –

כט איצטריך סד"א הואיל ואיתקש לבכור אדם מה בכור אדם אחר שלשים וחמש האי נמי אחר שלשים וחמש

29 Dies ist nötig; da es mit dem Erstgeborenen eines Menschen verglichen wird, so könnte man glauben, wie der Erstgeborene eines Menschen nach dreißig [Tagen] und durch fünf [Šeqel],

ל קמ"ל תפדה מיד תפדה כל שהוא

30 ebenso auch dieses nach dreißig und durch fünf, so lehrt er uns: sollst du auslösen, sofort, sollst du auslösen, durch irgend etwas.

לא רבי יוסי בר יהודה אומר אין פדייה פחותה משקל ממה נפשך אי מקיש לבכור אדם חמש ליבעי ואי לא מקיש שקל מנא ליה

31 «R. Jose b. Jehuda sagt, die Auslösung dürfe nicht weniger als einen Šeqel betragen.» Wie du es nimmst: vergleicht er es mit dem Erstgeborenen eines Menschen, so sollten fünf erforderlich sein, und vergleicht er nicht, wie kommt er auf einen Šeqel!? –

לב לעולם לא מקיש אמר רבא אמר קרא (ויקרא כז, כה) וכל ערכך יהיה בשקל הקדש כל ערכין שאתה מעריך לא יהו פחותין משקל

32 Tatsächlich vergleicht er nicht, aber Raba sagte, die Schrift sagt:all deine Schätzungen sollen mit dem Šeqel des Heiligtums erfolgen, jede Schätzung, die du schätzest, darf nicht weniger als einen Šeqel betragen. –

לג ורבנן ההוא

33 Und die Rabbanan!?

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel