Bekhorot 85

Kapitel 85

א לפסול במקום אחים

1 Ein Unterschied besteht zwischen ihnen hinsichtlich der Untauglichmachung,

ב ולחלוץ שלא במקום אחים איכא בינייהו:

2 falls Brüder vorhandensind, und hinsichtlich der Ḥaliça, falls keine Brüder vorhanden sind.

ג <big>הדרן עלך על אלו מומין</big>

ד מתני׳ <big>מומין</big> אלו בין קבועין בין עוברים פוסלין באדם ויתר עליהן הכילון והלפתן והמקבן ושראשו שקוט וסקיפת

4 DIESE LEIBESFEHLER, OB BLEIBEND ODER VORÜBERGEHEND, MACHEN AUCH MENSCHEN UNTAUGLICH, UND [BEIM MENSCHENN] AUSSER DIESEN NOCH DER KEGELKÖPFIGE, DER RÜBENKÖPFIGE, DER HAMMERKÖPFIGE, DER SCHRÄGKÖPFIGE UND DER PLATTKÖPFIGE.

ה ובעלי חטרות רבי יהודה מכשיר וחכמים פוסלין הקרח פסול איזהו קרח כל שאין לו שיטה של שער מוקפת מאוזן לאוזן אם יש לו ה"ז כשר:

5 DER BUCKLIGE IST NACH R. JEHUDA TAUGLICH UND NACH DEN WEISEN UNTAUGLICH. DER KAHLKÖPFIGE IST UNTAUGLICH. WER HEISST KAHLKÖPFIG? DER KEINE VON OHR ZU OHR REICHENDE REIHE HAARE HAT; HAT ER EINE, SO IST ER TAUGLICH.

ו <big>גמ׳</big> אמאי והאיכא יבלת דלא כתיב באורייתא באדם ותו דק תבלול דלא כתיבי בבהמה

6 GEMARA. Wieso denn, da ist ja die Blatter, von der die Tora heim Menschen nichts geschrieben hat; da sind ja Häutchen [am Auge] und Trübung, von denen beim Vieh nichts geschrieben ist!? –

ז מילף ילפי מהדדי דתניא באדם לא נאמר בו יבלת בבהמה לא נאמר דק תבלול מנין ליתן את האמור של זה בזה ואת האמור של זה בזה ת"ל גרב גרב ילפת ילפת לגזירה שוה

7 Man folgere sie von einander. Es wird nämlich gelehrt: Beim Menschen wird die Blatter nicht genannt und beim Vieh werden Häutchen und Trübung nicht genannt; woher, daß das bei diesem Genannte auch von jenem gilt, und das bei jenem Genannte auch von diesem gilt? Es heißt bei beidenGrind und Flechte, als Wortanalogie.

ח מפני דאי לא מפני איכא למיפרך אדם מבהמה לא יליף שכן היא עצמה קריבה לגבי מזבח בהמה מאדם לא ילפא שכן נתרבה במצות

8 Und es ist entbehrlich, denn wäre es nicht entbehrlich, so könnte man erwidern, hinsichtlich eines Menschen sei nicht vom Vieh zu folgern, denn es selbst wird auf dem Altar dargebracht, und hinsichtlich eines Viehs sei nicht vom Menschen zu folgern, denn er ist inbetreff der Gebote bedeutender.

ט לאיי אפנויי מפני לכתוב רחמנא ילפת ולא בעי גרב ואנא אמינא ומה ילפת דלא מאיסא הוי מומא גרב דמאיס לא כל שכן גרב גרב דכתב רחמנא למה לי לאפנויי

9 Aber es ist entbehrlich; der Allbarmherzige sollte ja nur Flechte und nicht Grind geschrieben, und man würde gefolgert haben: wenn die Flechte, die nicht widerwärtig ist, ein Leibesfehler ist, um wieviel mehr der Grind, der widerwärtig ist. Wenn nun der Allbarmherzige bei beiden Grind geschrieben hat, so ist es entbehrlich. –

י ולכתבינהו רחמנא כולהו בחד וגרב וילפת הכא והכא ולילפו מחדא

10 Sollte doch der Allbarmherzige alle [Leibesfehler] nur bei einem, Grind und Flechte aber bei beiden geschrieben haben, und man würde es von einander gefolgert haben!? –

יא אהייא בהי ליכתב רחמנא אי כתב באדם הוה אמינא כל דפסול באדם פסול בבהמה קלוט וחוטין דליתנהו באדם בבהמה נמי לא ליפסלו

11 Bei wem sollte der Allbarmherzige es geschrieben haben: würde er alle beim Menschen geschrieben haben, so könnte man glauben, was den Menschen untauglich macht, mache auch das Vieh untauglich, Rundhufer und Zahnschäden aber, die beim Menschen nicht [untauglich machen], machen auch beim Vieh nicht untauglich.

יב ולכתוב רחמנא כולהו בבהמה הוה אמינא כל דפסול בבהמה פסול באדם גבן וחרום דליתנהו בבהמה באדם נמי לא לפסלו

12 Und würde der Allbarmherzige alle beim Vieh geschrieben haben, so könnte man glauben, was das Vieh untauglich macht, mache auch den Menschen untauglich, Höcker und Plattnase aber, die beim Vieh nicht [untauglich machen], machen auch beim Menschen nicht untauglich. –

יג ולכתבינהו רחמנא כולהו בחד והנך דליתנהו באידך לכתוב רחמנא בבהמה והנך דליתנהו באידך לכתוב באדם וגרב וילפת הכא והכא ולילפי מהדדי

13 Sollte doch der Allbarmherzige alle bei einem, und was beim Vieh nicht vorkommt, beim Menschen, und was beim Menschen nicht vorkommt, beim Vieh, und Grind und Flechte bei beiden geschrieben, und man würde es von einander gefolgert haben!? –

יד אלא כתנא דבי רבי ישמעאל דתנא דבי רבי ישמעאל כל פרשה שנאמרה ונשנית לא נשנית אלא בשביל דבר שנתחדש בה

14 Vielmehr, dies nach einer Lehre der Schule R. Jišma͑éls, denn in der Schule R. Jišma͑éls wurde gelehrt: Wenn ein Abschnitt gelehrt und wiederholt wird, so wird er nur wegen einer darin vorkommenden Neuerung wiederholt.

טו אמר רבא למה לי דכתב רחמנא מום באדם מום בקדשים מום בבכור

15 Raba sagte: Wozu schrieb der Allbarmherzige von den Leibesfehlern beim Menschen, von den Leibesfehlern bei Opfertieren und von den Leibesfehlern beim Erstgeborenen?

טז צריכא דאי כתב רחמנא מום באדם שכן נתרבה במצות אדם מבכור בהמה לא אתי שכן הוא עצמו קרב לגבי מזבח

16 Dies ist nötig. Würde der Allbarmherzige von den Leibesfehlern nur beim Menschen geschrieben haben, so könnte man glauben, weil er bedeutender ist inbetreff der Gebote. Vom Erstgeborenen beim Vieh ist hinsichtlich des Menschen nicht zu folgern, denn es selbst wird auf dem Altar dargebracht.

יז קדשים מבכור לא אתי שכן קדושתו מרחם

17 Vom Erstgeborenen ist hinsichtlich der Opfertiere nicht zu folgern, denn es ist vom Mutterschoße aus heilig.

יח אדם מקדשים לא אתי שכן הן עצמן קריבין בכור מקדשים לא אתי שכן קדושתו מרובה

18 Von dem Opfertiere ist hinsichtlich des Menschen nicht zu folgern, denn es selbst wird auf dem Altar dargebracht. Und von den Opfertieren ist hinsichtlich des Erstgeborenen nicht zu folgern, denn seine Heiligkeit ist mannigfaltiger. –

יט חדא מחדא לא אתיא תיתי חדא מתרתי מהי תיתי לא לכתב רחמנא בבכור ותיתי מהנך מה להנך שכן קדושתן מרובה ונוהגין בפשוטין

19 Wenn eines von einem nicht zu folgern ist, so folgere man doch eines von zweien!? – Von welchen sollte es gefolgert werden: wenn der Allbarmherzige es nicht vom Erstgeborenen geschrieben hätte und man es von jenen folgern wollte, so [könnte man erwidern:] wohl gilt dies von jenen, weil ihre Heiligkeit mannigfaltiger ist und sie auch bei Nichterstgeborenen Geltung haben.

כ בקדשים ותיתי מהנך מה להנך שכן קדושתן מאליהן

20 Wenn nicht bei den Opfertieren und man es von jenen folgern wollte, so [könnte man erwidern:] wohl gilt dies von jenen, die ganz von selbst heilig sind.

כא באדם ותיתי מהנך מה להנך שכן הן עצמן קריבין לגבי מזבח צריכי:

21 Und wenn nicht beim Menschen und man es von jenen folgern wollte, so [könnte man erwidern:] wohl gilt dies von jenen, die selbst auf dem Altar dargebracht werden. Daher [ist es bei allen] nötig.

כב יתר עליהן באדם: מנא ה"מ א"ר יוחנן דאמר קרא (ויקרא כא, כא) כל איש אשר בו מום מזרע אהרן איש ששוה בזרעו של אהרן

22 UND BEIM MENSCHEN AUSSER DIESEN. Woher dies? R. Joḥanan erwiderte: Die Schrift sagt:jedermann vom Samen Ahrons, dem ein Leibesfehler anhaftet, der dem Samen Ahrons gleicht. –

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel