Berakhot 3

Kapitel 3

א מתני׳ <big>מאימתי</big> קורין את שמע בערבין. משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן עד סוף האשמורה הראשונה דברי רבי אליעזר.

1 VON WANN AN LIEST MAN DAS ŠEMA͑ AM A͑BEND? – VON DER STUNDE AN, DA DIE PRIESTER EINTRETEN, VON IHRER HEBE ZU ESSEN, BIS ZUM SCHLUSS DER ERSTEN NACHTWACHE – SO R. ELIE͑ZER.

ב וחכמים אומרים עד חצות.

2 DIE WEISEN SAGEN, BIS MITTERNACHT;

ג רבן גמליאל אומר עד שיעלה עמוד השחר.

3 R. GAMLIÉL SAGT, BIS DIE MORGENRÖTE AUFSTEIGT.

ד מעשה ובאו בניו מבית המשתה אמרו לו לא קרינו את שמע אמר להם אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות ולא זו בלבד אמרו אלא כל מה שאמרו חכמים עד חצות מצותן עד שיעלה עמוד השחר

4 EINST KAMEN SEINE SÖHNE VOM GASTMAHL UND SPRACHEN ZU IHM: WIR HABEN [NOCH] DAS ŠEMA͑ NICHT GELESEN. DA SPRACH ER ZU IHNEN: IST DIE MORGENRÖTE NOCH NICHT AUFGESTIEGEN, SO SEID IHR ZU LESEN VERPFLICHTET. UND NICHT NUR DIESBEZÜGLICH SAGTEN SIE DIES, SONDERN VON ALLEM, WORÜBER DIE WEISEN SAGTEN, [ES HABE ZEIT] BIS MITTERNACHT, GILT DAS GEBOT, BIS DIE MORGENRÖTE AUFSTEIGT.

ה הקטר חלבים ואברים מצותן עד שיעלה עמוד השחר וכל הנאכלים ליום אחד מצותן עד שיעלה עמוד השחר אם כן למה אמרו חכמים עד חצות כדי להרחיק אדם מן העבירה:

5 DAS GEBOT DER AUFRÄUCHERUNG DES FETTES UND DER GLIEDER REICHT, BIS DIE MORGENRÖTE AUFSTEIGT, UND DAS GEBOT DESSEN, WAS AN EINEM TAGE GEGESSEN WERDEN SOLL, REICHT, BIS DIE MORGENRÖTE AUFSTEIGT. WARUM SAGTEN DIE WEISEN, WENN DEM SO IST: BIS MITTERNACHT? UM DEN MENSCHEN VON DER ÜBERTRETUNG FERNZUHALTEN.

ו <big>גמ׳</big> תנא היכא קאי דקתני מאימתי

6 GEMARA. Worauf bezieht sich der Tanna, daß er lehrt: von wann an?

ז ותו מאי שנא דתני בערבית ברישא לתני דשחרית ברישא

7 Ferner, warum lehrt er zuerst: am Abend, er sollte doch zuerst vom Morgen lehren? –

ח תנא אקרא קאי דכתיב בשכבך ובקומך והכי קתני זמן קריאת שמע דשכיבה אימת משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן

8 Der Tanna bezieht sich auf den Schriftvers. Es heißt: bei deinem Schlafengehen und bei deinem Aufstehen; darauf bezugnehmend lehrt er: wann [beginnt] die Zeit des Šema͑lesens beim Schlafengehen? – von der Stunde an, da die Priester eintreten, von ihrer Hebe zu essen.

ט ואי בעית אימא יליף מברייתו של עולם דכתיב ויהי ערב ויהי בקר יום אחד

9 Wenn du willst, sage ich: er lernte dies von der Weltschöpfung, denn so heißt es: es ward Abend und es ward Morgen, ein Tag. –

י אי הכי סיפא דקתני בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה ובערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה לתני דערבית ברישא.

10 Demnach sollte er doch am Schlusse, wo er lehrt: am Morgen spreche man zwei Segenssprüche vorher und einen nachher; am Abend spreche man zwei vorher und zwei nachher, [ebenfalls] vom Abend zuerst lehren? –

יא תנא פתח בערבית והדר תני בשחרית עד דקאי בשחרית פריש מילי דשחרית והדר פריש מילי דערבית:

11 Der Tanna beginnt mit dem Abend und lehrt nachher über den Morgen, und da er vom Morgen spricht, erklärt er die Angelegenheiten des Morgens, und nachher erst erklärt er die Angelegenheiten des Abends.

יב אמר מר משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן. מכדי כהנים אימת קא אכלי תרומה משעת צאת הכוכבים לתני משעת צאת הכוכבים.

12 Der Meister sagte: Von der Stunde an, da die Priester eintreten, von ihrer Hebe zu essen. Merke, die Priester essen ja die Hebe von der Stunde an, da Sterne hervortreten, so sollte er doch lehren: von der Stunde an, da Sterne hervortreten!? –

יג מלתא אגב אורחיה קמשמע לן כהנים אימת קא אכלי בתרומה משעת צאת הכוכבים והא קמשמע לן דכפרה לא מעכבא כדתניא ובא השמש וטהר ביאת שמשו מעכבתו מלאכול בתרומה ואין כפרתו מעכבתו מלאכול בתרומה.

13 Nebenbei lehrt er ein Zweites, daß nämlich die Priester von der Hebe essen von der Stunde an, da Sterne hervortreten, und damit lehrt er uns, daß die Sühne nicht hindernd sei. So wird auch gelehrt: und wenn die Sonne untergegangen, so ist er rein, nur sein Sonnenuntergang hindert ihn, von der Hebe zu essen, nicht aber hindert ihn seine Sühne, von der Hebe zu essen. –

יד וממאי דהאי ובא השמש ביאת השמש והאי וטהר טהר יומא

14 Woher aber, daß [die Worte]: wenn die Sonne untergegangen, auf den [völligen] Untergang der Sonne und [die Worte]: so ist er rein, auf das Reinsein das Tages hinweist,

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel