Berakhot 74

Kapitel 74

א ולא מין דגן הוא או מין דגן ולא עשאו פת ר"ג אומר שלש ברכות וחכ"א ברכה אחת כל שאינו לא משבעת המינין ולא מין דגן כגון פת אורז ודוחן ר"ג אומר ברכה אחת מעין שלש וחכ"א ולא כלום
1 aber keine Getreideart ist, oder eine Getreideart ist, aber man daraus kein Brot gemacht hat, spreche man, wie R. Gamliél sagt, die drei Segenssprüche, und wie die Weisen sagen, einen Segensspruch; und über alles, was nicht zu den sieben Arten gehört und keine Getreideart ist, wie beispielsweise Reisbrot oder Hirsebrot, spreche man, wie R. Gamliél sagt, den aus den drei gezogenen Segensspruch, und wie die Weisen sagen, überhaupt keinen. –
ב במאי אוקימתא כר"ג אימא סיפא דרישא אם אין הפרוסות קיימות בתחלה מברך עליה בורא מיני מזונות ולבסוף מברך עליה ברכה אחת מעין שלש מני אי ר"ג השתא אכותבות ואדייסא אמר ר"ג ג' ברכות אם אין הפרוסות קיימות מיבעיא
2 Wie ist, wo du es R. Gamliél addiziert hast, der Schluß des Anfangssatzes zu erklären: wenn es keine ganzen Stücke mehr sind, vorher den Segen ‘Der allerlei Speisen erschafft’ und nachher den aus den drei gezogenen Segensspruch. Nach wem: wenn nach R. Gamliél, so sind ja nach ihm sogar über Datteln und Graupenbrei die drei Segenssprüche zu sprechen, und um so mehr, wenn es keine ganzen Stücke sind!?
ג אלא פשיטא רבנן אי הכי קשיא דרבנן אדרבנן אלא לעולם רבנן ותני גבי אורז ולבסוף אינו מברך עליו ולא כלום:
3 Also nach den Rabbanan. – Demnach befinden sich ja die Rabbanan in einem Widerspruch!? – Tatsächlich nach den Rabbanan, man lese aber bezüglich des Reises: nachher spreche man überhaupt keinen Segen.
ד אמר רבא האי ריהטא דחקלאי דמפשי ביה קמחא מברך במ"מ מ"ט דסמידא עיקר דמחוזא דלא מפשי ביה קמחא מברך עליו שהכל נהיה בדברו מ"ט דובשא עיקר והדר אמר רבא אידי ואידי במ"מ דרב ושמואל דאמרי תרוייהו כל שיש בו מחמשת המינים מברכין עליו בורא מיני מזונות
4 Raba sagte: Über einen Bauernpudding, in den man viel Mehl tut, spreche man den Segen ‘Der allerlei Speisen erschafft’, weil darin das Mehl Hauptsache ist; über einen der Städter, in welchen man nicht viel Mehl tut, spreche man den Segen ‘Alles entsteht durch sein Wort’, weil darin der Honig Hauptsache ist. Später aber sagte Raba, über diesen und jenen [spreche man] ‘Der allerlei Speisen erschafft’. Rabh und Šemuél sagten nämlich beide: Über alles, worin eine der fünf Getreidearten enthalten ist, spreche man den Segen ‘Der allerlei Speisen erschafft’.
ה א"ר יוסף האי חביצא דאית ביה פרורין כזית בתחלה מברך עליו המוציא לחם מן הארץ ולבסוף מברך עליו שלש ברכות דלית ביה פרורין כזית בתחלה מברך עליו בורא מיני מזונות ולבסוף ברכה אחת מעין שלש
5 R. Joseph sagte: Über eine Brotspeise, in der olivengroße Brocken sind, spreche man vorher den Segen ’Der Brot aus der Erde hervorbringt’ und nachher die drei Segenssprüche; in der keine olivengroßen Brocken sind, vorher den Segen ‘Der allerlei Speisen erschafft’ und nachher den aus den drei gezogenen Segensspruch.
ו אמר רב יוסף מנא אמינא לה דתניא היה עומד ומקריב מנחות בירושלים אומר ברוך שהחיינו וקימנו והגיענו לזמן הזה נטלן לאכלן מברך המוציא לחם מן הארץ ותני עלה וכולן פותתן כזית
6 R. Joseph sprach: Dies entnehme ich aus folgender Lehre: Wer in Jerušalem steht und Speisopfer darbringt, spreche ‘Gepriesen sei er, der uns leben, bestehen und diese Zeit erreichen ließ’; nahm sie [der Priester] zum Essen, so spreche er den Segen ‘Der Brot aus der Erde hervorbringt’. Und diesbezüglich wird gelehrt: Bei diesen allen müssen die Brocken olivengroß sein.
ז א"ל אביי אלא מעתה לתנא דבי ר"י דאמר פורכן עד שמחזירן לסלתן ה"נ דלא בעי ברוכי המוציא לחם מן הארץ וכי תימא ה"נ והתניא לקט מכולן כזית ואכלן אם חמץ הוא ענוש כרת ואם מצה הוא אדם יוצא בו ידי חובתו בפסח
7 Abajje sprach zu ihm: Demnach braucht er nach dem Tanna der Schule Jišma͑éls, welcher sagt, er zerreibe sie wieder zu Mehl, den Segen ‘Der Brot aus der Erde hervorbringt’ nicht zu sprechen!? Wolltest du sagen, dem sei auch so, so wird ja gelehrt, daß, wenn jemand von allen bis zur Größe einer Olive gesammelt und gegessen hat, er, wenn es Gesäuertes ist, die Ausrottung verwirke, und wenn Maçça, seiner Pflicht am Pesaḥfeste genüge. –
ח הכא במאי עסקינן בשערסן אי הכי אימא סיפא והוא שאכלן בכדי אכילת פרס ואי בשערסן האי שאכלן שאכלו מיבעי ליה
8 Hier wird von dem Falle gesprochen, wenn er sie wieder zusammengeknetet hat. – Wie ist demnach der Schlußsatz zu erklären: dies nur dann, wenn er sie in einer Zeit, während welcher man ein Peras essen kann, gegessen hat. Wenn zusammengeknetet, so sollte es nicht ‘sie gegessen’, sondern ‘es gegessen’ heißen!? –
ט הכא במאי עסקינן בבא מלחם גדול
9 Hier wird von dem Falle gesprochen, wenn sie von einem nicht vollständig zerbröckelten Brote herrühren.
י מאי הוה עלה אמר רב ששת האי חביצא אף על גב דלית ביה פרורין כזית מברך עליו המוציא לחם מן הארץ אמר רבא והוא דאיכא עליה תוריתא דנהמא
10 Was bleibt nun damit? R. Šešeth sagte: Über eine Brotspeise spreche man den Segen ‘Der Brot aus der Erde hervorbringt’, auch wenn darin keine olivengroßen Brocken sind. Raba sagte: Dies nur, wenn es das Aussehen des Brotes hat.
יא טרוקנין חייבין בחלה וכי אתא רבין א"ר יוחנן טרוקנין פטורין מן החלה מאי טרוקנין אמר אביי כובא דארעא
11 Ṭroqanin ist zur Teighebe pflichtig. Als Rabin kam, sagte er im Namen R. Joḥanans, Ṭroqanin sei von der Teighebe frei. – Was ist Ṭroqanin?
יב ואמר אביי טריתא פטורה מן החלה מאי טריתא איכא דאמרי גביל מרתח ואיכא דאמרי נהמא דהנדקא ואיכא דאמרי לחם העשוי לכותח
12 Abajje erwiderte: Eine Bodenloch [speise]. Ferner sagte Abajje: Ṭerita ist von der Teighebe frei. – Was ist Ṭerita? Manche erklären: Pfannkuchen, manche erklären: Brot nach indischer Art, und manche erklären: Brot, das für den Quark bereitet wird.
יג תני רבי חייא לחם העשוי לכותח פטור מן החלה והא תניא חייב בחלה התם כדקתני טעמא ר' יהודה אומר מעשיה מוכיחין עליה עשאן
13 R. Ḥija lehrte: Das für den Quark bereitete Brot ist von der Teighebe frei. – Es wird ja aber gelehrt, es sei zur Teighebe pflichtig!? – Da wird der Grund ausdrücklich gelehrt: R. Jehuda sagt, die Zubereitung entscheide;
Vorheriges KapitelNächstes Kapitel