Berakhot 97

Kapitel 97

א וזו נתנה בי"ג בריתות
1 jenes aber (wurde gegeben) mit dreizehn ‘Bündnissen’.
ב ר' אבא אומר צריך שיאמר בה הודאה תחלה וסוף והפוחת לא יפחות מא' וכל הפוחת מא' הרי זה מגונה
2 R. Abba sagte: Man soll einen Dank am Anfang und am Ende sprechen; und wer abkürzt, darf nicht mehr als um einen abkürzen, wer aber mehr als um einen abkürzt, ist tadelnswert.
ג וכל החותם מנחיל ארצות בברכת הארץ ומושיע את ישראל בבונה ירושלים הרי זה בור וכל שאינו אומר ברית ותורה בברכת הארץ ומלכות בית דוד בבונה ירושלים לא יצא ידי חובתו
3 Wer den Segen über das Land schließt mit ‘der die Länder erben läßt’, oder [den Segen] ‘Der Jerušalem erbaut’ mit ‘der seinem Volke Jisraél hilft’, ist ein Unwissender. Wer des [Beschneidungs-]Bündnisses und der Tora im Segen über das Land, oder des Reiches des Hauses David im [Segen] ‘Der Jerušalem erbaut’ nicht erwähnt hat, hat seiner Pflicht nicht genügt.
ד מסייע ליה לר' אילעא דא"ר אילעא א"ר יעקב בר אחא משום רבינו כל שלא אמר ברית ותורה בברכת הארץ ומלכות בית דוד בבונה ירושלים לא יצא ידי חובתו
4 Dies ist eine Stütze für R. Ila͑; denn R. Ila͑ sagte im Namen des R. Jáqob b. Aha im Namen unseres Meisters: Wer des [Beschneidungs-]Bündnisses und der Tora im Segen über das Land, oder des Reiches des Hauses David im [Segen] ‘Der Jerušalem erbaut’ nicht erwähnt hat, hat seiner Pflicht nicht genügt.
ה פליגי בה אבא יוסי בן דוסתאי ורבנן חד אמר הטוב והמטיב צריכה מלכות וחד אמר אינה צריכה מלכות מאן דאמר צריכה מלכות קסבר דרבנן ומאן דאמר אינה צריכה מלכות קסבר דאורייתא:
5 Hierüber streiten Abba Jose b. Dostaj und die Rabbanan; nach der einen Ansicht benötigt [der Segen] ‘Der Gute und Gütige’ [der Nennung] des Königtums [Gottes], und nach der anderen Ansicht benötigt er nicht [der Nennung] des Königtums [Gottes]. Wer sagt, er benötige [der Nennung] des Königtums [Gottes], ist der Ansicht, er sei rabbanitisch, wer sagt, er benötige nicht [der Nennung] des Königtums [Gottes], ist der Ansicht, er sei aus der Tora.
ו ת"ר מהו חותם בבנין ירושלים רבי יוסי בר' יהודה אומר מושיע ישראל מושיע ישראל אין בנין ירושלים לא אלא אימא אף מושיע ישראל.
6 Die Rabbanan lehrten: Wie schließt man [den Segen über die] Erbauung Jerušalems? R. Jose b. R. Jehuda sagte: ‘Der Jisraél hilft’. – Nur: ‘der Jisraél hilft’, nicht aber: ‘der Jerušalem erbaut’!? – Sage vielmehr: auch: ‘der Jisraél hilft’.
ז רבה בר רב הונא איקלע לבי ריש גלותא פתח בחדא וסיים בתרתי אמר רב חסדא גבורתא למחתם בתרתי והתניא רבי אומר אין חותמין בשתים
7 Rabba b. R. Hona war einst beim Exilarchen eingetroffen, und als er mit einer [Formel] begann und mit zwei beendete, sprach R. Ḥisda: Es ist eine Kühnheit, mit zwei zu beenden, wo doch gelehrt wird: Rabbi sagt, man beende nicht mit zwei.
ח גופא רבי אומר אין חותמין בשתים איתיביה לוי לרבי על הארץ ועל המזון ארץ דמפקא מזון על הארץ ועל הפירות ארץ דמפקא פירות
8 Der Text. Rabbi sagte: Man beende nicht mit zwei [Formeln], Levi wandte gegen Rabbi ein: [Man sagt ja:] ‘für das Land und für die Speise’!? – Für das Land, das Speise hervorbringt. – [Man sagt ja:] ‘für das Land und für die Früchte’!? – Für das Land, das Früchte hervorbringt. –
ט מקדש ישראל והזמנים ישראל דקדשינהו לזמנים מקדש ישראל וראשי חדשים ישראל דקדשינהו לראשי חדשים
9 [Man sagt ja:] ‘der Jisraél und die Zeiten heiligt’!? – Jisraél, das die Zeiten heiligt. – [Man sagt ja:] ‘der Jisraél und die Neumonde heiligt’!? – Jisraél, das die Neumonde heiligt. –
י מקדש השבת וישראל והזמנים חוץ מזו
10 [Man sagt ja:] ‘der den Šabbath, Jisraél und die Zeiten heiligt’!? – Ausgenommen dieser. –
יא ומאי שנא הכא חדא היא התם תרתי כל חדא וחדא באפי נפשה
11 Womit ist dieser anders? – Hier ist es eins, dort sind es zwei; jedes für sich besonders. –
יב וטעמא מאי אין חותמין בשתים לפי שאין עושין מצות חבילות חבילות
12 Warum beende man nicht mit zwei? – Man soll die Gebote nicht bündelweise ausüben. –
יג מאי הוי עלה
13 Wie bleibt es damit?
יד א"ר ששת פתח ברחם על עמך ישראל חותם במושיע ישראל פתח ברחם על ירושלים חותם בבונה ירושלים ורב נחמן אמר אפי' פתח ברחם על ישראל חותם בבונה ירושלים משום שנאמר (תהלים קמז, ב) בונה ירושלים ה' נדחי ישראל יכנס אימתי בונה ירושלים ה' בזמן שנדחי ישראל יכנס
14 R. Šešeth sagte: Hat man ‘erbarme dich deines Volkes Jisraél’ begonnen, so beende man ‘der Jisraél hilft’; hat man ‘erbarme dich Jerušalems’ begonnen, so beende man ‘der Jerušalem erbaut’. R. Naḥman aber sagte: Selbst wenn man ‘erbarme dich Jisraéls’ begonnen hat, beende man ‘der Jerušalem erbaut’, denn es heißt: <i>der Herr erbaut Jerušalem, er sammelt die Verstoßenen Jisraéls</i>; der Herr erbaut Jerušalem, wenn er die Verstoßenen Jisraéls sammelt.
טו אמר ליה רבי זירא לרב חסדא ניתי מר ונתני אמר ליה ברכת מזונא לא גמרינא ותנויי מתנינ' אמר ליה מאי האי אמר ליה דאקלעי לבי ריש גלותא ובריכי ברכת מזונא וזקפי רב ששת לקועיה עלי כחויא ואמאי דלא אמרי לא ברית ולא תורה ולא מלכות ואמאי לא אמרת כדרב חננאל אמר רב דאמר רב חננאל אמר רב לא אמר ברית ותורה ומלכות יצא ברית לפי שאינה בנשים תורה ומלכות לפי שאינן לא בנשים ולא בעבדים ואת שבקת כל הני תנאי ואמוראי ועבדת כרב:
15 R. Zera sprach zu R. Ḥisda: Möge der Meister kommen und lehren. Dieser erwiderte: Den Tischsegen habe ich nicht erlernt, und lehren soll ich!? Jener sprach: Was soll dies bedeuten? Dieser erwiderte: Als ich einst beim Exilarchen war und den Tischsegen las, reckte R. Šešeth seinen Hals gegen mich wie eine Schlange. Und warum? Weil ich des [Beschneidungs-]Bündnisses, der Tora und des Königtums [Gottes] nicht erwähnt habe. – Warum hast du deren nicht erwähnt? – [Ich verfuhr] nach R. Ḥananél, im Namen Rabhs, denn R. Ḥananél sagte im Namen Rabhs: Wer des [Beschneidungs-]Bündnisses, der Tora und des Königturns [Gottes] nicht erwähnt hat, hat seiner Pflicht genügt. Des [Beschneidungs-]Bündnisses, weil es auf die Frauen keinen Bezug hat; der Tora und des Königtums [Gottes], weil sie weder auf Frauen noch auf Sklaven Bezug haben. – Du hast also alle jene Tannaím und Amoraím übergangen und nach Rabh verfahren!?
טז אמר רבה בב"ח א"ר יוחנן הטוב והמטיב צריכה מלכות מאי קמ"ל כל ברכה שאין בה מלכות לא שמה ברכה והא א"ר יוחנן חדא זימנא א"ר זירא לומר שצריכה שתי מלכיות חדא דידה וחדא דבונה ירושלים
16 Rabba b. Bar Ḥana sagte im Namen R. Joḥanans: [der Segen] ‘Der Gute und Gütige’ benötigt [der Nennung] des Königtums [Gottes]. – Er lehrt uns damit, daß ein Segensspruch, in dem das Königtum [Gottes] nicht genannt ist, nicht Segensspruch heiße, und dies hat ja R. Joḥanan bereits einmal gesagt!? R. Zera erwiderte: Dies besagt, daß er einer zweimaligen Nennung des Königtums [Gottes] benötige: einmal für sich selbst und einmal für [den Segen] ‘Der Jerušalem erbaut’. –
יז אי הכי נבעי תלת חדא דידה וחדא דבונה ירושלים וחדא דברכת הארץ אלא ברכת הארץ מאי טעמא לא משום דהויא לה ברכה הסמוכה לחברתה בונה ירושלים נמי לא תבעי דהויא לה ברכה הסמוכה לחברתה
17 Demnach sollte eine dreimalige erforderlich sein: einmal für sich selbst, einmal für ‘Der Jerušalem erbaut’ und einmal für den Segen über das Land!? Er benötigt keiner für den Segen über das Land, weil dieser ein Segensspruch ist, der sich einem anderen anschließt, ebenso sollte er keiner für [den Segen] ‘Der Jerušalem erbaut’ benötigen, weil dieser ein Segensspruch ist, der sich einem anderen anschließt. –
יח ה"ה דאפילו בונה ירושלים נמי לא בעיא אלא איידי דאמר מלכות בית דוד לאו אורח ארעא דלא אמר מלכות שמים רב פפא אמר הכי קאמר צריכה שתי מלכיות לבר מדידה
18 Eigentlich sollte dies auch für [den Segen] ‘Der Jerušalem erbaut’ nicht erforderlich sein, da man aber darin des Reiches des Hauses David erwähnt, so ist es nicht schicklich, darin des Königtums [Gottes] nicht zu erwähnen. R. Papa erwiderte: Er meint es wie folgt: er benötigt einer zweimaligen Nennung des Königturns [Gottes], außer seiner eigenen.
יט יתיב רבי זירא אחורי דרב גידל ויתיב רב גידל קמיה דרב הונא ויתיב וקאמר טעה ולא הזכיר של שבת אומר ברוך שנתן שבתות למנוחה לעמו ישראל באהבה לאות ולברית ברוך מקדש השבת אמר ליה מאן אמרה רב
19 R. Zera saß hinter R. Gidel, und R. Gidel saß vor R. Hona und sagte: Wer sich geirrt und des Šabbaths nicht erwähnt hat, spreche: ‘Gepriesen sei er, der seinem Volke Jisraél in Liebe Šabbathe zur Ruhe gegeben hat, zum Zeichen und zum Bündnisse. Gepriesen sei er, der den Šabbath heiligt’. Dieser fragte ihn: Wer sagte dies? – Rabh.
כ הדר יתיב וקאמר טעה ולא הזכיר של יום טוב אומר ברוך שנתן ימים טובים לעמו ישראל לשמחה ולזכרון ברוך מקדש ישראל והזמנים א"ל מאן אמרה רב
20 Alsdann sagte er ferner: Wer sich geirrt und der Festtage nicht erwähnt hat, spreche: ‘Gepriesen sei er, der seinem Volke Jisraél Festtage zur Freude und zur Erinnerung gegeben hat. Gepriesen sei er, der Jisraél und die Zeiten heiligt.’ Dieser fragte ihn: Wer sagte dies? – Rabh.
כא הדר יתיב וקאמר טעה ולא הזכיר של ראש חודש אומר ברוך שנתן ראשי חדשים לעמו ישראל לזכרון ולא ידענא אי אמר בה שמחה אי לא אמר בה שמחה אי חתים בה אי לא חתים בה אי דידיה אי דרביה
21 Hierauf sagte er ferner: Wer sich geirrt und des Neumondes nicht erwähnt hat, spreche: ‘Gepriesen sei er, der seinem Volke Neumonde zur Erinnerung gegeben hat.’ Ich weiß aber nicht, ob er darin der Freude erwähnt hat, oder der Freude nicht erwähnt hat, ob er ihn geschlossen oder nicht geschlossen hat, ob [diese Lehre] von ihm selbst oder von seinem Lehrer ist.
כב גידל בר מניומי הוה קאי קמיה דרב נחמן טעה רב נחמן
22 Einst stand Gidel b. Minjomi vor R. Naḥman, und als R. Naḥman sich irrte
Vorheriges KapitelNächstes Kapitel