Chullin 234

Kapitel 234

א מיעוטי כתיבי הכא כתיב (ויקרא ו, ג) ושמו התם כתיב (דברים כא, ו) הערופה

1 Diesbezüglich sind [zwei] Ausschließungen vorhanden; da heißt es: lege sie, und dort heißt es: dem das Genick gebrochen wurde. –

ב ותלתא קראי ל"ל בדם

2 Wozu sind drei Schriftverse wegen des Blutes nötig? –

ג חד למעוטי מנותר וחד למעוטי ממעילה וחד למעוטי מטומאה

3 Einer zur Ausschließung vom Übriggebliebenen, einer zur Ausschließung von der Veruntreuung und einer zur Ausschließung von der Unreinheit.

ד אבל מפגול לא צריך קרא דתנן כל שיש לו מתירין בין לאדם ובין למזבח חייבין עליו משום פגול ודם גופיה מתיר הוא:

4 Wegen der Verwerflichkeit aber ist kein Schriftvers nötig, denn wir haben gelernt, bei allem, was Erlaubtmachendes hat, ob für Menschen oder für den Altar, sei man wegen Verwerflichkeit schuldig, während das Blut seihst Erlaubtmachendes ist.

ה <big>הדרן עלך כל הבשר</big>

ו מתני׳ <big>העור</big> והרוטב והקיפה והאלל והעצמות והגידין והקרנים והטלפים

6 DIE HAUT, DIE GALLERTE, DER BODENSATZ, DER ABFALL, DIE KNOCHEN, DIE SEHNEN, DIE HÖRNER UND DIE KLAUEN

ז מצטרפין לטמא טומאת אוכלין אבל לא טומאת נבלות

7 WERDEN VEREINIGT HINSICHTLICH DER VERUNREINIGUNGSFÄHIGKEIT VON SPEISEN, NICHT ABER HINSICHTLICH DER UNREINHEIT DES AASES.

ח כיוצא בו השוחט בהמה טמאה לעובד כוכבים ומפרכסת מטמאה טומאת אוכלין אבל לא טומאת נבלות עד שתמות או עד שיתיז את ראשה ריבה לטמא טומאת אוכלין ממה שריבה לטמא טומאת נבלות

8 DESGLEICHEN IST EIN UNREINES VIEH, DAS MAN FÜR EINEN NICHTJUDEN GESCHLACHTET HAT UND NOCH ZUCKT, VERUNREINIGUNGSFÄHIG HINSICHTLICH DER UNREINHEIT VON SPEISEN, ALS AAS ABER NICHT EHER VERUNREINIGEND, ALS BIS ES VERENDET IST ODER MAN IHM DEN KOPF ABGESCHLAGEN HAT. DIE UNREINHEIT DER SPEISEN IST SOMIT UMFASSENDER ALS DIE UNREINHEIT DES AASES.

ט ר' יהודה אומר האלל המכונס אם יש בו כזית במקום אחד חייב עליו:

9 R. JEHUDA SAGT, WEGEN DES ZUSAMMENGELESENEN ABFALLS SEI MAN, WENN EINE OLIVE AN EINER STELLE VORHANDEN IST, SCHULDIG.

י <big>גמ׳</big> תנינא להא דת"ר שומרים לטומאה קלה ולא שומרים לטומאה חמורה

10 GEMARA. Unsre Mišna lehrt somit das, was die Rabbanan gelehrt haben: Der Schutzbalg gilt [als Speise] bei der leichten Unreinheit, nicht aber bei der schweren Unreinheit. –

יא שומרים לטומאה קלה מנלן דתנא דבי רבי ישמעאל (ויקרא יא, לז) על כל זרע זרוע כדרך שבני אדם מוציאין לזריעה חטה בקליפתה ושעורה בקליפתה ועדשים בקליפתן

11 Woher, daß der Schutzbalg als solche gilt bei der leichten Unreinheit? – In der Schule R. Jišma͑éls wurde gelehrt: Auf irgend eine Saat, die gesät wird; wie man ihn zum Säen hinausbringt, Weizen mit der Schale, Gerste mit der Schale und Linsen mit der Schale. –

יב ולא שומרים לטומאה חמורה מנלן דתנו רבנן (ויקרא יא, לט) בנבלתה ולא בעור שאין עליו כזית בשר

12 Woher, daß der Schutzbalg nicht als solche gilt bei der schweren Unreinheit? – Die Rabbanan lehrten: Sein Aas, nicht aber die Haut, an der keine Olive Fleisch ist.

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel