Chullin 274

Kapitel 274

א אמר ר' יוחנן מפי שמועה אמרה מפי חגי זכריה ומלאכי:

1 R. Joḥanan erwiderte: Er sagte es nach einer Mitteilung aus dem Munde von Ḥaggaj, Zekharja und Maleakhi.

ב ר' דוסא בן הרכינס אומר וכו': וכמה כל שהן אמר רב מנה ופרס ובלבד שיהו מחומשות ושמואל אמר ששים ונותן סלע אחת לכהן

2 R. DOSA B. ARCHINOS SAGT &C. Was heißt: soviel es auch ist? Rabh erklärte: Anderthalb Minen, nur muß es gefünfteilt sein. Šemuél erklärte: Sechzig [Sela͑]; einen Sela͑ gebe man dem Priester.

ג רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן שש לכהן חמשה ואחד לו עולא אמר ר' אלעזר כל שהן שנינו

3 Rabba b. Bar Ḥana erklärte im Namen R. Joḥanans: Sechs [Sela͑]; fünf für den Priester und einen für sich. U͑la erklärte im Namen R. Elea͑zars: Wie wir gelernt haben: soviel es auch ist. –

ד תנן וכמה נותן לו משקל חמש סלעים ביהודה שהן עשר סלעים בגליל בשלמא לרב ורבי יוחנן ניחא אלא לשמואל ור' אלעזר קשיא

4 Es wird gelehrt: Wieviel gebe man ihm? Das Gewicht von fünf Sela͑ in Judäa, gleich zehn Sela͑ in Galiläa. Einleuchtend ist dies nach Rabh und R. Joḥanan, gegen Šemuél und R. Elea͑zar aber ist es ja ein Einwand!? –

ה וליטעמיך ולרב מי ניחא והא רב ושמואל דאמרי תרוייהו ראשית הגז בששים

5 Stimmt dies denn, nach deiner Auffassung, nach Rabh, Rabh und Šemuél sagten ja beide, die Erstschur ein Sechzigstel!? –

ו הא איתמר עלה דההיא רב ושמואל דאמרי תרוייהו בישראל שיש לו גיזין הרבה עסקינן ומבקש ליתנן לכהן ואמרי' ליה כל חד וחד לא תבצר ליה מחמשת סלעים

6 Hierzu wird ja gelehrt, Rabh und Šemuél beziehen es beide auf einen Jisraéliten, der eine große Schur hat und [die Erstschur] an den Priester entrichten will; man sage ihm, daß er niemandem weniger als fünf Sela͑ gebe.

ז גופא רב ושמואל דאמרי תרוייהו ראשית הגז בששים תרומה בששים פאה בששים

7 Der Text. Rabh und Šemuél sagten beide, die Erstschur ein Sechzigstel, die Hebe ein Sechzigstel und der Eckenlaß ein Sechzigstel. Wieso die Hebe ein Sechzigstel,

ח תרומה בששים והא אנן תנן תרומה עין יפה אחד מארבעים דאורייתא בששים דרבנן בארבעים

8 wir haben ja gelernt, die wohlwollende Hebe [betrage] ein Vierzigstel!? – Nach der Tora ein Sechzigstel, rabbanitisch ein Vierzigstel. –

ט דאורייתא בששים והאמר שמואל חטה אחת פוטרת את הכרי דאורייתא כדשמואל דרבנן בדאורייתא אחת מארבעים דרבנן בדרבנן בששים

9 Wieso nach der Tora ein Sechzigstel, Šemuél sagte ja, ein Weizenkorn befreie den ganzen Haufen!? – Nach der Tora gemäß der Lehre Šemuéls, rabbanitisch aber vom nach der Tora [Pflichtigen] ein Vierzigstel und vom rabbanitisch [Pflichtigen] ein Sechzigstel. –

י פאה בששים והתנן אלו דברים שאין להן שיעור הפאה והבכורים והראיון דאורייתא אין לה שיעור דרבנן בששים

10 Wieso der Eckenlaß ein Sechzigstel, wir haben ja gelernt, bei folgenden Dingen gebe es kein festgesetztes Maß: beim Eckenlasse, bei den Erstlingen und beim Erscheinen!? – Nach der Tora hat er kein festgesetztes Maß, rabbanitisch aber beträgt er ein Sechzigstel. –

יא מאי קמ"ל תנינא אין פוחתין לפאה מששים אע"פ שאמרו הפאה אין לה שיעור התם בארץ הכא בחו"ל

11 Was lehrt er uns damit, wir haben ja bereits gelernt, der Eckenlaß betrage, obgleich sie gesagt haben, er habe kein festgesetztes Maß, wenigstens ein Sechzigstel!? – Jenes im [Jisraél]lande, dieses außerhalb des Landes.

יב כי סליק איסי בר היני אשכחיה לר' יוחנן דקא מתני ליה לבריה רחלים אמר ליה אתנייה רחלות א"ל כדכתיב (בראשית לב, טו) רחלים מאתים אמר ליה לשון תורה לעצמה לשון חכמים לעצמן

12 Als Isi b. Hini hinaufgekommen war, traf ihn R. Joḥanan seinen Sohn Reḥelim [Schafe] lehren. Da sprach dieser zu ihm: Lehre ihn doch Reḥeloth! Jener erwiderte: Wie es in der Schrift heißt: zweihundert Reḥelim. Dieser entgegnete: Die Schrift hat ihre eigne Sprache und die Weisen haben ihre eigne Sprache.

יג אמר ליה מאן ריש סדרא בבבל אמר ליה אבא אריכא אמר ליה אבא אריכא קרית ליה דכירנא כד הוה יתיבנא אחר י"ז שורן אחוריה דרב קמיה דרבי ונפקי זיקוקין דנור מפומיה דרב לפומיה דרבי ומפומיה דרבי לפומיה דרב ולית אנא ידע מה הן אמרין ואת אבא אריכא קרית ליה

13 Hierauf fragte dieser: Wer ist Schuloberhaupt in Babylonien? Jener erwiderte: Der lange Abba. Da sprach dieser: Du nennst ihn den langen Abba? Ich erinnere mich noch, wie ich vor Rabbi siebzehn Reihen hinter Rabh saß, und Feuerfunken sprühten aus dem Munde Rabhs gegen den Mund Rabbis, und aus dem Munde Rabbis gegen den Mund Rabhs, während ich nichts von dem verstand, was sie sprachen. Und du nennst ihn den langen Abba!

יד אמר ליה איהו ראשית הגז בכמה אמר ליה ר' יוחנן בששים והאנן בכל שהן תנן אמר ליה אם כן מה בין לי ולך

14 Hierauf fragte jener, bei welchem Quantum man zur Erstschur [verpflichtet sei]. R. Joḥanan erwiderte: Bei sechzig [Sela͑]. – Wir haben ja aber gelernt: soviel es auch ist!? Dieser erwiderte: Welchen Unterschied gäbe es denn zwischen mir und dir!?

טו כי אתא רב דימי אמר ראשית הגז רב אמר בששים ור' יוחנן משום ר' ינאי אמר בשש אמר ליה אביי לרב דימי אנחת לן חדא ואקשת לן חדא

15 Als R. Dimi kam, sagte er: Zur Erstschur [verpflichtet] ist man, wie Rabh sagt, bei sechzig, und wie R. Joḥanan im Namen R. Jannajs sagt, bei sechs [Sela͑]. Abajje sprach zu R. Dimi: Eines leuchtet uns ein und gegen eines haben wir einen Einwand zu erheben.

טז בשלמא דר' יוחנן אדר' יוחנן לא קשיא הא דידיה הא דרביה

16 Allerdings befindet sich R. Joḥanan nicht mit sich selber in einem Widerspruche, denn eines ist seine Ansicht und eines ist die seines Lehrers.

יז אלא דרב אדרב קשיא דהא אמר רב מנה ופרס דרב אדרב נמי לא קשיא מאי מנה דקאמר בן ארבעים סלעים דהוה ליה

17 Rabh aber befindet sich ja mit sich selber in einem Widerspruche, denn Rabh sagte, dies erfolge bei anderthalb Mine!? – Auch Rabh befindet sich in einem Widerspruche mit sich selber, denn er spricht von einer Mine von vierzig Sela͑, das ist somit

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel