Chullin 275

Kapitel 275

א בששים ותני תנא מנה בן ארבעים סלעים אין והתנן חמת חדשה אע"פ שמקבלת רמונים טהורה

1 ein Sechzigstel. – Spricht denn der Autor von einer Mine von vierzig Sela͑!? – Allerdings, denn wir haben gelernt: Ein neuer Schlauch ist rein, selbst wenn er Granatäpfel aufnimmt;

ב תפרה ונקרעה שיעורה כמוציא רמונים רבי אליעזר בן יעקב אומר כפקעיות של שתי אחת מארבע במנה בן ארבעים סלעים:

2 ist er aber, nachdem man ihn zusammengenäht hat, durchgerissen worden, so erfolgt dies erst dann, wenn Granatäpfel durchfallen. R. Elie͑zer b. Ja͑ob sagte: Dies gilt von Kettenfadenknäulen, von denen vier eine Mine von vierzig Sela͑ [wiegen].

ג וכמה נותן לו כו': תנא לא שילבננו ויתננו לו אלא שילבננו כהן ויעמוד על חמש סלעים:

3 WIEVIEL GEBE MAN IHM &C. Es wird gelehrt: Nicht etwa, daß er sie bleiche und ihm gebe, vielmehr müssen, wenn der Priester sie bleicht, fünf Sela͑ zurückbleiben.

ד כדי לעשות בגד קטן: מנהני מילי אמר ר' יהושע בן לוי אמר קרא (דברים יח, ה) לעמוד לשרת דבר שהוא ראוי לשירות מאי ניהו אבנט

4 UM DARAUS EIN KLEINES KLEIDUNGSSTÜCK MACHEN ZU KÖNNEN. Woher dies? R. Jehošua͑ b. Levi erwiderte: Die Schrift sagt: zu stehen und Dienst zu tun, zu einer Sache, die beim Dienste verwendbar ist, das ist nämlich ein Gürtel. –

ה אימא מעיל תפשת מרובה לא תפשת תפשת מועט תפשת

5 Vielleicht ein Obergewand!? – Ergreifst du viel, so hast du nichts ergriffen, ergreifst du wenig, so hast du es ergriffen. –

ו ואימא כיפה של צמר דתניא כיפה של צמר היתה מונחת בראש כהן גדול ועליה ציץ נתון לקיים מה שנאמר ושמת אותו על פתיל תכלת

6 Vielleicht eine Wollkappe!? Es wird nämlich gelehrt: Der Hochpriester hatte eine Wollkappe auf dem Kopfe, und auf dieser befand sich das Stirnblatt, wie es heißt: und befestige es an eine purpurblaue Schnur. –

ז אמר קרא הוא ובניו דבר השוה לאהרן ולבניו

7 Die Schrift sagt: er und seine Söhne, eine Sache, die für Ahron und seine Söhne verwendbar ist. –

ח אבנט נמי לא שוי הניחא למאן דאמר אבנטו של כ"ג לא זהו אבנטו של כהן הדיוט שפיר

8 Auch der Gürtel ist ja nicht derselbe!? Allerdings nach demjenigen, welcher sagt, der Gürtel des Hochpriesters gleiche nicht dem des gemeinen Priesters,

ט אלא למאן דאמר זהו אבנטו של כהן הדיוט מאי איכא למימר שם אבנט בעולם:

9 wie ist es aber nach demjenigen zu erklären, welcher sagt, er gleiche dem des gemeinenPriesters. – Immerhin hat es den Namen Gürtel.

י לא הספיק ליתנו וכו': איתמר גזז ומכר ראשונה רב חסדא אמר חייב ר' נתן בר הושעיא אמר פטור

10 KAM MAN NICHT DAZU, SIE IHM ZU GEBEN &C. Es wurde gelehrt: Wer das erste geschoren und es verkauft hat, ist, wie R. Hisda sagt, verpflichtet, und wie R. Nathan b. Hoša͑ja sagt, frei.

יא רב חסדא אמר חייב דהא גזז ר' נתן בר הושעיא אמר פטור בעידנא דקא מלא שיעורא בעינן צאנך וליכא

11 R. Ḥisda sagt, er sei verpflichtet, denn er hat es ja geschoren; R. Nathan b. Hoša͑ja sagt, er sei frei, denn es muß, wenn das Quantum voll wird, sein Schaf sein, was hierbei nicht der Fall ist. –

יב תנן הלוקח גז צאנו של עובד כוכבים פטור מראשית הגז הא צאנו לגזוז חייב אמאי כל חד וחד בתר גיזה נפקא לה מרשותיה

12 Wir haben gelernt: Wer die Schafschur eines Nichtjuden kauft, ist von der Erstschur frei. Demnach ist er, wenn die Schafe zur Schur, verpflichtet; weshalb denn, jedes einzelne kommt ja nach der Schur aus seinem Besitze!?

יג תרגמא רב חסדא אליבא דר' נתן בר הושעיא כגון שהקנן לו כל שלשים יום:

13 R. Ḥisda erklärte nach R. Nathan b. Hoša͑ja: Wenn er sie ihm auf dreißig Tage verkauft hat.

יד הלוקח גז צאנו של חבירו כו': מאן תנא דהיכא דאיכא שיורא גבי מוכר בתר מוכר אזלינן

14 KAUFT JEMAND DIE SCHAFSCHUH SEINES NÄCHSTEN &C. Wer ist der Autor, welcher lehrt, daß, wenn der Verkäufer etwas zurückbehält, man sich an den Verkäufer halte!?

טו א"ר חסדא רבי יהודה היא דתנן המוכר קלחי אילן בתוך שדהו נותן פאה לכל אחד ואחד

15 R. Ḥisda erwiderte: Es ist R. Jehuda, denn wir haben gelehrt: Wenn jemand Baumstämme auf seinem Felde verkauft, so muß [der Käufer] den Eckenlaß von jedem besonders [zurücklassen].

טז אמר רבי יהודה אימתי בזמן שלא שייר בעל השדה אבל שייר בעל השדה נותן פאה על הכל

16 R. Jehuda sagte: Nur dann, wenn der Besitzer des Feldes nichts zurückbehalten hat, hat aber der Besitzer des Feldes welche zurückbehalten, so lasse dieser den Eckenlaß für alle zurück.

יז אמר ליה רבא והא מר הוא דאמר והוא שהתחיל בעל השדה לקצור

17 Raba sprach zu ihm: Der Meister selbst ist es ja, welcher sagte, nur wenn der Besitzer des Feldes zu ernten begonnen hat!?

יח וכי תימא הכא נמי והוא שהתחיל לגזוז בשלמא התם (ויקרא יט, ט) ובקצרכם את קציר ארצכם כתיב מעידנא דאתחיל לקצור מיחייב בכולה שדה אלא הכא מעידנא דאתחיל למיגז לא מיחייב בכוליה עדריה

18 Wolltest du sagen, auch hierbei in dem Falle, wenn er zu scheren begonnen hat. so ist dies allerdings in jenem Falle einleuchtend, denn es heißt: wenn ihr die Ernte eures Landes erntet, wonach man bei Beginn des Erntens für das ganze Feld verpflichtet ist, hierbei aber ist man ja bei Beginn des Scherens nicht für die ganze Herde verpflichtet.

יט אלא אמר רבא האי תנא הוא דתנן אמר לו מכור לי בני מעיה של פרה זו והיה בהן מתנות נותנן לכהן ואין מנכה לו מן הדמים לקח ממנו במשקל נותנן לכהן ומנכה לו מן הדמים

19 Vielmehr, erklärte Raba, ist es der Autor der folgenden Lehre. Wenn jemand [zu einem Schlächter] sagte, daß er ihm die Eingeweide dieser Kuh verkaufe, und darunter die Priestergaben sich befinden, so gebe er sie dem Priester und ziehe sie ihm nicht vom Preise ab; kaufte er sie nach Gewicht, so gebe er sie dem Priester und ziehe sie ihm vom Preise ab.

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel