Chullin 59

Kapitel 59

א סתימתאה אבל חכמים אומרים ב' שוחטים זבח אחד
1 die Weisen aber sagen, zwei dürfen ein Opfer schlachten.
ב ולרבי אלעזר ברבי שמעון נמי לפלוג כגון דשחט חד גברא בשני סודרים דסודר קמא לא מטמא וסודר בתרא מטמא אלא בפסולא דפרה קא מיירי בהכשרה לא קא מיירי
2 Und selbst nach R. Elea͑zar b. R. Šimo͑n ist ein Unterschied zu machen in dem Falle, wenn man in zwei Sudarien geschlachtet hat, das erste Sudarium ist nicht unrein und das andere ist wohl unrein. Vielmehr spricht er nur von der Untauglichkeit der [roten] Kuh, nicht aber von einer tauglichen.
ג מתיב רב אידי בר אבין ובמועד לשמו פטור שלא לשמו חייב
3 R. Idi b. Abin wandte ein: Am Halbfeste ist man auf den richtigen Namen frei und auf einen anderen Namen schuldig.
ד והוינן בה טעמא דשלא לשמו הא סתמא פטור
4 Dagegen wandten wir ein: nur wenn auf einen anderen Namen, ohne Nennung aber ist man frei;
ה ואמאי פטור פסח בשאר ימות השנה שלמים הוא ש"מ פסח בשאר ימות השנה בעי עקירה
5 weshalb ist man frei, das Pesaḥopfer ist ja an den übrigen Tagen des Jahres Heilsopfer. Demnach wäre hieraus zu entnehmen, daß das Pesaḥopfer an den übrigen Tagen des Jahres einer Entnennung benötige!?
ו ואמר ר' חייא בר גמדא נזרקה מפי חבורה ואמרו הכא במאי עסקינן כגון שהיו בעלים טמאי מתים דנדחין לפסח שני דסתמא לשמו קאי והאי הוא דבעי עקירה הא אחר לא בעי עקירה
6 Hierzu sagte R. Ḥija b. Gamda, das ganze Kollegium erklärte einstimmig, dies gelte von dem Falle, wenn der Eigentümer leichenunrein und dieses für das zweite Pesaḥfest zurückgesetzt worden war, sodaß es noch seine Bestimmung behält; nur in diesem Falle ist eine Entnennung nötig, sonst aber nicht.
ז אי אמרת בשלמא ישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף איפסיל ליה מתחלת שחיטה אלא אי אמרת אינה לשחיטה אלא בסוף כיון דשחט ביה פורתא אידחי ליה מפסח אידך כי קא שחיט שלמים קא שחיט
7 Einleuchtend ist dies, wenn du sagst, die Schlachtung habe Gültigkeit vom Beginn bis zur Beendigung, da es mit dem Beginn der Schlachtung untauglich wird, wenn du aber sagst, die Schlachtung habe Gültigkeit erst bei Beendigung, wird ja, sobald man etwas anschneidet, die Eigenschaft als Pesaḥopfer aufgehoben, somit ist es ja bei der weiteren Schlachtung ein Heilsopfer!?
ח אמר ליה אביי נהי דאידחי ליה מפסח מדמי פסח מי אידחי
8 Abajje erwiderte ihm: Zugegeben, daß seine Eigenschaft als Pesaḥopfer aufgehoben wird, aber ist dies etwa auch hinsichtlich seines Wertes erfolgt!?
ט וכי תימא בעי העמדה והערכה והתנן שחט בה שנים או רוב שנים ועדיין היא מפרכסת הרי היא כחיה לכל דבריה
9 Wolltest du erwidern, es sei eine Aufstellung und Schätzung nötig, so haben wir ja gelernt, wenn man beide [Halsorgane] oder den größeren Teil von beiden durchgeschnitten hat und es noch zappelt, gelte es in jeder Beziehung als lebend.
י אמר רב יהודה אמר רב השוחט בשנים ושלשה מקומות שחיטתו כשרה כי אמריתה קמיה דשמואל אמר לי בעינן שחיטה מפורעת וליכא
10 R. Jehuda sagte im Namen Rabhs: Hat man auf zwei oder drei Steilen geschnitten, so ist die Schlachtung gültig. Als ich dies Šemuél vortrug, sprach er zu mir: Die Schlachtstelle muß freigelegt sein, was hierbei nicht der Fall ist.
יא ואף ר"ש בן לקיש סבר בעינן שחיטה מפורעת דא"ר שמעון בן לקיש מנין לשחיטה שהיא מפורעת שנאמר (ירמיהו ט, ז) חץ שחוט לשונם מרמה דבר
11 Und auch R. Šimo͑n b. Laqiš ist der Ansicht, die Schlachtstelle müsse freigelegt sein, denn R. Šimo͑n b. Laqiš sagte: Woher, daß die Schlachtstelle freigelegt sein muß? Es heißt: <i>ein gezogener Pfeil</i> <i>ist ihre Zunge, Trug ihr Wort.</i>
יב מתיב רבי אלעזר ב' אוחזין בסכין ושוחטין אפילו אחד מלמעלה ואחד מלמטה שחיטתו כשרה אמאי והא ליכא שחיטה מפורעת
12 R. Elea͑zar wandte ein: Haben zwei das Messer gehalten und geschlachtet, selbst einer oben und einer unten, so ist die Schlachtung gültig. Weshalb denn, die Schlachtstelle ist ja nicht freigelegt!?
יג אמר ליה ר' ירמיה משנתינו בסכין אחד ושני בני אדם
13 R. Jirmeja erwiderte: Die Mišna spricht von zwei Personen mit einem Messer.
יד אמר ליה רבי אבא אי הכי היינו דתני עלה אין חוששין שמא יטרפו זה על זה אי אמרת בשלמא בשתי סכינין ושני בני אדם שפיר מהו דתימא ליחוש דלמא סמכי אהדדי והאי לא אתי למעבד רובא והאי לא אתי למעבד רובא קא משמע לן דאין חוששין
14 R. Abba sprach zu ihm: Wieso wird demnach hierzu gelehrt, man befürchte nicht, einer durch den anderen könnte es totverletzt machen!? Erklärlich ist dies, wenn du sagst, dies gelte von zwei Personen mit zwei Messern; man könnte nämlich glauben, es sei zu befürchten, sie verlassen sich aufeinander, und weder der eine noch der andere durchschneidet den größeren Teil, so lehrt er uns, daß dies nicht zu befürchten sei;
טו אלא אי אמרת בסכין אחת ושני בני אדם האי אין חוששין שמא יטרפו זה על זה שמא ידרוסו זה על זה מיבעי ליה
15 wieso aber heißt es, wenn du sagst, dies gelte von zwei Personen mit einem Messer, man befürchte nicht, einer durch den anderen könnte es totverletzt machen, es sollte doch heißen: einer durch den anderen könnte aufdrücken!?
טז אמר ליה רבי אבין תני אין חוששין
16 R. Abin erwiderte ihm: Lies: man befürchte nicht,
Vorheriges KapitelNächstes Kapitel