Eruvin 164

Kapitel 164

א אמר רב יהושע בריה דרב אידי כי קאמר רב אסי כגון שעירב עליו אביו לצפון ואמו לדרום דאפילו בר שש נמי בצוותא דאמיה ניחא ליה

1 R.Jehošua͑, Sohn des R.Idi, erwiderte: R.Asi spricht von dem Falle, wenn der Vater in der Nordseite und die Mutter in der Südseite für ihn den E͑rub niedergelegt haben; auch ein sechsjähriges ist lieber zusammen mit seiner Mutter.

ב מיתיבי קטן שצריך לאמו יוצא בעירוב אמו עד בן שש תיובתא דרב יהושע בר רב אידי תיובתא

2 Man wandte ein: Ein Kind, das noch seiner Mutter bedarf, genügt seiner Pflicht mit dem E͑rub seiner Mutter bis zum sechsten Lebensjahre. Dies ist eine Widerlegung R.Jehošua͑s, des Sohnes R.Idis. Eine Widerlegung.

ג לימא תיהוי תיובתיה דרב אסי אמר לך רב אסי עד ועד בכלל

3 Ist dies auch eine Widerlegung R.Asis? – R.Asi kann dir erwidern: bis, (und bis) einschließlich.

ד לימא תיהוי תיובתיה דרבי ינאי ור"ל ל"ק הא דאיתיה אבוהי במתא הא דלא איתיה אבוהי במתא

4 Dies wäre also eine Widerlegung des R.Jannaj und des Reš Laqic? – Dies ist keine Widerlegung; das eine, wenn sein Vater in der Stadt ist, das andere, wenn sein Vater nicht in der Stadt ist.

ה ת"ר מערב אדם על ידי בנו ובתו הקטנים על ידי עבדו ושפחתו הכנענים בין לדעתן בין שלא לדעתן אבל אינו מערב לא ע"י עבדו ושפחתו העברים [ולא] על ידי בנו ובתו הגדולים ולא על ידי אשתו אלא מדעתם

5 Die Rabbanan lehrten: Man darf einen E͑rub machen für seinen minderjährigen Sohn, seine minderjährige Tochter, seinen kenaa͑nitischen Knecht und seine kenaa͑nitische Magd, sowohl mit ihrem Wissen als auch ohne ihr Wissen, für seinen jüdischen Knecht, seine jüdische Magd, seinen erwachsenen Sohn, seine erwachsene Tochter und seine Frau darf man es nur mit ihrem Wissen.

ו תניא אידך לא יערב אדם על ידי בנו ובתו הגדולים וע"י עבדו ושפחתו העברים ולא ע"י אשתו אלא מדעתן אבל מערב הוא ע"י עבדו ושפחתו הכנענים ועל ידי בנו ובתו הקטנים בין לדעתן ובין שלא לדעתן מפני שידן כידו

6 Ein anderes lehrt: Man darf einen E͑rub machen für seinen erwachsenen Sohn, seine erwachsene Tochter, seinen jüdischen Knecht, seine jüdische Magd und seine Frau nur mit ihrem Wissen; für seinen nichtjüdischen Knecht, seine nichtjüdische Magd, seinen minderjährigen Sohn und seine minderjährige Tochter darf man es sowohl mit ihrem Wissen als auch ohne ihr Wissen, weil ihre Hand seiner gleicht.

ז וכולן שעירבו ועירב עליהם רבן יוצאין בשל רבן חוץ מן האשה מפני שיכולה למחות

7 Wenn diese einen E͑rub für sich gemacht haben und ihr Herr dies für sie ebenfalls getan hat, so ist der des Herrn gültig, ausgenommen bei der Frau, weil sie es ablehnen kann.

ח אשה מאי שנא אמר רבה אשה וכל דדמי לה

8 Womit ist die Frau anders? Rabba erwiderte: Die Frau und die ihr gleichen.

ט אמר מר חוץ מן האשה מפני שיכולה למחות טעמא דמחי הא סתמא נפקא בדבעלה הא קתני רישא אלא מדעתם מאי לאו דאמרי אין

9 Der Meister sagte: Ausgenommen bei der Frau, weil sie es ablehnen kann. Nur wenn sie es ablehnt, wenn sie aber nichts sagt, genügt sie der Pflicht mit dem [E͑rub] ihres Mannes, und im Anfangssatze lehrt er, daß dies nur mit ihrem Wissen erfolgen könne, doch wohl, wenn sie zustimmen!?

י לא מאי אלא מדעתם דאשתיקו לאפוקי היכא דאמרי לא

10 Nein, ‘mit ihrem Wissen’ heißt, wenn sie schweigen; wenn sie nicht ausdrücklich ‘nein’ sagen.

יא הא וכולן שעירבו ועירב עליהן רבן יוצאין בשל רבן וסתמא הוא וקתני חוץ מן האשה דלא נפקי

11 Es heißt ja aber, daß, wenn diese einen E͑rub gemacht haben und ihr Herr dies für sie ebenfalls getan hat, der des Herrn gültig sei; dies in dem Falle, wenn sie nichts gesagt haben, und er lehrt: ausgenommen bei der Frau, die ihrer Pflicht nicht genügt!?

יב אמר רבא כיון שעירבו אין לך מיחוי גדול מזה:

12 Raba erwiderte: Wenn man selber einen E͑rub macht, so gibt es ja keine größere Ablehnung als dies.

יג <big>מתני׳</big> כמה הוא שיעורו מזון שתי סעודות לכל אחד ואחד מזונו לחול ולא לשבת דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר לשבת ולא לחול וזה וזה מתכוונים להקל

13 WELCHES QUANTUM MUSS ER HABEN? DAS QUANTUM VON ZWEI MAHLZEITEN FÜR JEDEN. MAHLZEITEN FÜR DEN ALLTAG UND NICHT FÜR DEN ŠABBATH – SO R.MEÍR; R.JEHUDA SAGT: FÜR DEN ŠABBATH UND NICHT FÜR DEN ALLTAG. BEIDE WOLLEN DAMIT ERLEICHTERN.

יד ר' יוחנן בן ברוקה אומר מככר בפונדיון מד' סאין בסלע ר"ש אומר שתי ידות לככר משלש לקב

14 R.JOḤANAN B. BEROQA SAGT, EIN PONDIONBROT BEI [EINEM PREISE VON] EINEM SELA͑ FÜR VIER SEA͑ [MEHL]. R.ŠIMO͑N SAGT: ZWEI [DRITT]TEILE EINES EIN DRITTEL KAB GROSSEN BROTES.

טו חצייה לבית המנוגע וחצי חצייה לפסול את הגוייה:

15 DIE HÄLFTE [GILT ALS MASS] BEIM AUSSÄTZIGEN HAUSE; DIE HÄLFTE DER HÄLFTE MACHT DEN KÖRPER UNTAUGLICH.

טז <big>גמ׳</big> וכמה מזון שתי סעודות א"ר יהודה אמר רב תרתי ריפתא איכרייתא רב אדא בר אהבה אמר תרתי ריפתא נהר פפיתא

16 GEMARA. Wieviel beträgt die Speise für zwei Mahlzeiten? R.Jehuda erwiderte im Namen Rabhs: Zwei Bauernbrote. R.Ada b.Ahaba erwiderte: Zwei Nehar-Papa-Brote.

יז א"ל רב יוסף לרב יוסף בריה דרבא אבוך כמאן ס"ל כר' מאיר ס"ל אנא נמי כר"מ ס"ל דאי כרבי יהודה קשיא הא דאמרי אינשי רווחא לבסימא שכיח:

17 R.Joseph fragte R.Joseph, den Sohn Rabas: Wessen Ansicht ist dein Vater? – Er ist der Ansicht R.Meírs. – Auch ich bin der Ansicht R.Meírs, denn gegen R.Jehuda ist einzuwenden: man pflegt ja zu sagen: für Leckereien ist Platz da.

יח רבי יוחנן בן ברוקה אומר: תנא וקרובים דבריהן להיות שוין מי דמי דר"י ארבע סעודתא לקבא דר"ש תשע סעודתא לקבא

18 R.JOḤANAN B.BEROQA SAGT. Es wird gelehrt: Ihre Ansichten stimmen annähernd überein. – Wieso stimmen sie überein, nach R.Joḥanan kommen ja vier Mahlzeiten auf einen Kab, während nach R.Šimo͑n neun Mahlzeiten auf einen Kab kommen!?

יט א"ר חסדא צא מהן שליש לחנוני

19 R.Ḥisda erwiderte: Ziehe ein Drittel [als Verdienst] des Krämers ab.

כ ואכתי למר תשעה ולמר שית

20 Dann sind es ja nach dem einen neun und nach dem anderen sechs!?

כא [אלא כאידך] דרב חסדא דאמר צא מהן מחצה לחנוני

21 Nach einer anderen Erklärung: R.Ḥisdas, denn R.Ḥisda sagte, man ziehe die Hälfte [als Verdienst] des Krämers ab.

כב ואכתי למר תשע ולמר תמני היינו דקאמר וקרובים דבריהם להיות שוין

22 Dann sind es ja nach dem einen neun und nach dem anderen acht!? – Deshalb sagt er ja auch, ihre Ansichten stimmen annähernd überein.

כג קשיא דרב חסדא אדרב חסדא ל"ק הא דקא יהיב בעל הבית ציבי הא דלא יהיב בעל הבית ציבי:

23 R.Ḥisda befindet sich ja mit sich selbst in Widerspruch!? – Das ist kein Widerspruch; das eine, wenn der Hausherr Holz gibt, das andere, wenn der Hausherr kein Holz gibt.

כד חצייה לבית המנוגע וחצי חצייה לפסול את הגוייה

24 DIE HÄLFTE [GILT ALS MASS] BEIM AUSSÄTZIGEN HAUSE; DIE HÄLFTE DERHÄLFTE MACHT DEN KÖRPER UNTAUGLICH.

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel