Eruvin 176

Kapitel 176

א פחות מד' שופכן אי דעביד עוקה שרי אי לא אסור
1 Ist [der Hof] vier Ellen groß, so will man ihn sprengen, ist er kleiner, so will man es fortgießen; daher ist es, wenn man eine [Abfluß] grube gemacht hat, erlaubt, wenn aber nicht, verboten.
ב ר' זירא אמר ד' אמות תיימי פחות מד' אמות לא תיימי
2 R.Zera erklärte: Bei vier Ellen sickert [das Wasser in die Erde] ein, wenn weniger als vier Ellen, sickert es nicht ein.
ג מאי בינייהו אמר אביי אריך וקטין איכא בינייהו
3 Welchen Unterschied gibt es zwischen ihnen? Abajje erwiderte: Einen Unterschied gibt <i>es</i> zwischen ihnen, wenn er lang und schmal ist.
ד תנן חצר ואכסדרה מצטרפין לד' אמות בשלמא לרבי זירא ניחא אלא לרבה קשיא
4 Wir haben gelernt: Der Hof und die Veranda werden miteinander zu den vier Ellen vereinigt.
ה תרגמא רבי זירא אליבא דרבה באכסדרה מהלכת על פני כל החצר כולה
5 Erklärlich ist dies nach R.Zera, gegen Rabh ist dies ja aber ein Einwand!? R.Zera erklärte es nach Rabh: Wenn die Veranda über den ganzen Hof geht.
ו ת"ש חצר שאין בה ד' אמות על ד' אמות אין שופכין לתוכה מים בשבת בשלמא לרבה ניחא אלא לר' זירא קשיא
6 Komm und höre: In einem Hofe, der keine vier zu vier Ellen hat, darf man am Šabbath kein Wasser ausgießen. Erklärlich ist dies nach Rabh, gegen R.Zera ist dies ja aber ein Einwand!?
ז אמר לך ר' זירא הא מני רבנן היא ומתני' ר"א בן יעקב היא
7 R.Zera kann dir erwidern: dies nach den Rabbanan, während unsere Mišna die Ansicht des R.Elie͑zer b. Ja͑qob vertritt.
ח ומאי דוחקיה דר' זירא לאוקמה למתני' כר"א בן יעקב אמר רבא מתניתין קשיתיה מאי איריא דתני חצר שהיא פחותה ליתני חצר שאין בה ד' אמות על ד' אמות
8 Was veranlaßt R.Zera, unsere Mišna nach R.Elie͑zer b. Ja͑qob zu erklären!? Raba erwiderte: Unsere Mišna ist ihm auffallend; weshalb lehrt er: in einem Hofe, der weniger hat, er sollte doch lehren: in einem Hofe, der nicht vier zu vier Ellen hat!?
ט אלא לאו ש"מ דר"א בן יעקב היא ש"מ
9 Vielmehr ist hieraus zu entnehmen, daß sie die Ansicht des R.Elie͑zer b. Ja͑qob vertritt. Schließe hieraus.
י והא מדסיפא ר' אליעזר בן יעקב רישא לאו ר"א בן יעקב
10 Wenn aber der Schlußsatz die Ansicht des R.Elie͑zer b. Ja͑qob lehrt, so ist ja der Anfangssatz nicht nach R.Elie͑zer b. Ja͑qob!?
יא כולה ר"א בן יעקב היא וחסורי מיחסרא והכי קתני חצר שהיא פחותה מד' אמות אין שופכין לתוכה מים בשבת הא ד' אמות שופכין שר"א בן יעקב אומר ביב הקמור ד' אמות ברה"ר שופכין לתוכו מים בשבת:
11 Die ganze [Mišna] ist nach R.Elie͑zer b. Ja͑qob, nur ist sie lückenhaft und muß wie folgt lauten: In einem Hofe, der weniger als vier Ellen hat, darf man am Šabbath kein Wasser ausgießen; hat er aber vier Ellen, so darf man ausgießen, denn R.Elie͑zer b. Ja͑qob sagt, man dürfe in eine vier Ellen bedeckte Gosse auf öffentlichem Gebiete am Šabbath Wasser ausgießen.
יב ר"א בן יעקב אומר ביב הקמור:
12 R.E<small>LIE͑ZER B.</small>J<small>ÂQOB SAGTE</small>:I<small>N EINER BEDECKTEN</small>G<small>OSSE</small>.
יג מתני' דלא כחנניא דתניא חנניא אומר אפילו גג מאה אמה לא ישפוך לפי שאין הגג עשוי לבלוע אלא לקלח
13 Unsere Mišna vertritt also nicht die Ansicht Ḥananjas, denn es wird gelehrt: Ḥananja sagt, auch wenn das Dach hundert Ellen groß ist, dürfe man auf dieses nicht gießen, weil das Dach [das Wasser] nicht aufsaugt, sondern es abfließen läßt.
יד תנא במה דברים אמורים בימות החמה אבל בימות הגשמים שופך ושונה ואינו נמנע מ"ט אמר רבא אדם רוצה שיבלעו מים במקומן
14 Es wird gelehrt: Diese Worte gelten nur vom Sommer, in der Regenzeit aber darf man unbeschränkt [Wasser] ausgießen und es wiederholen. – Aus welchem Grunde? Raba erwiderte: Man hat dann nichts dagegen, wenn das Wasser auf der Stelle aufgesogen wird.
טו אמר ליה אביי והרי שופכין דאדם רוצה שיבלעו וקתני לא ישפוך
15 Abajje sprach zu ihm: Auch beim Ausgußwasser hat man ja nichts dagegen, wenn es auf der Stelle aufgesogen wird, dennoch lehrt er, daß man es nicht [in die Gosse] gießen dürfe!?
טז א"ל התם למאי ניחוש לה אי משום קלקול חצירו הא מיקלקלא וקיימא ואי משום גזירה שמא יאמרו צנורו של פלוני מקלח מים סתם צנורות מקלחים הם
16 Dieser erwiderte: Was sollte da berücksichtigt werden: wenn etwa die Beschmutzung seines Hofes, so ist er ja dann ohnehin schmutzig, und wenn etwa, man würde sagen, aus seiner Rinne fließe Wasser, so fließen ja dann alle Rinnen.
יז אמר רב נחמן בימות הגשמים עוקה מחזיק סאתים נותנין לו סאתים מחזיק סאה נותנין לו סאה בימות החמה מחזיק סאתים נותנין לו סאתים סאה אין נותנין לו כל עיקר
17 R.Naḥman sagte: In der Regenzeit darf man, wenn die [Abfluß]-grube zwei Seá faßt, zwei Seá, und wenn sie eine Seá faßt, eine Seá gießen; im Sommer darf man, wenn sie zwei Seá faßt, zwei Seá, und wenn sie eine Seá faßt, überhaupt nichts gießen.
יח בימות החמה נמי מחזיק סאה ניתיב ליה סאה גזרה דלמא אתי ליתן ליה סאתים א"ה בימות הגשמים נמי ליגזור
18 Sollte man doch auch im Sommer, wenn sie eine Seá faßt, eine Seá gießen dürfen!? – Es ist zu berücksichtigen, man könnte zwei Seá zu gießen verleitet werden. – Dies sollte ja auch in der Regenzeit berücksichtigt werden!?
יט התם מאי ניחוש לה אי משום קילקול הא מיקלקלא וקיימא אי משום גזירה שמא יאמרו צנורו של פלוני מקלח מים סתם צנורות מקלחין הן
19 Was sollte dann berücksichtigt werden: wenn etwa die Beschmutzung [seinesHofes], so ist er ja dann ohnehin schmutzig, und wenn etwa, man würde sagen, aus seiner Rinne fließe Wasser, so fließen ja dann alle Rinnen.
כ אמר אביי הלכך אפילו כור ואפילו כוריים:
20 Abaj je sagte: Daher sogar auch ein Kor und zwei Kor.
כא וכן שתי דיוטאות זו כנגד זו: אמר רבא אפילו עירבו
21 D<small>ESGLEICHEN AUCH, WENN VON ZWEI EINANDER GEGENÜBERLIEGENDEN</small> B<small>AUWERKEN</small>. Raba sagte: Selbst wenn sie [zusammen] einen E͑rub gemacht haben.
כב אמר (ליה) אביי מאי טעמא אילימא משום נפישא דמיא והתניא אחת לי עוקה ואחת לי גיסטרא בריכה ועריבה אף על פי שנתמלאו מים מערב שבת שופכין לתוכן מים בשבת
22 Abajje sprach (zu ihm): Aus welchem Grunde: wollte man sagen, weil [zwei] mehr Wasser verbrauchen, so wird ja gelehrt, man dürfe, ob in eine [Abfluß]grube, ein Brackgefäß, einen Teich oder ein Boot, selbst wenn sie am Vorabend des Šabbaths mit Wasser gefüllt worden sind, am Šabbath Wasser gießen!?
כג אלא אי איתמר הכי איתמר אמר רבא
23 Vielmehr, ist dies gelehrt worden, so wird es wie folgt lauten: Raba sagte:
Vorheriges KapitelNächstes Kapitel