Eruvin 61

Kapitel 61

א מערבין לכהן טהור בתרומה טהורה בקבר היכי אזיל בשידה תיבה ומגדל

1 man dürfe für einen reinen Priester einen E͑rub aus reiner Hebe auf ein Grab niederlegen; allerdings kann er selbst da in einer Truhe, einer Kiste oder in einem Schrank hinkommen,

ב והא כיון דאחתא איטמיא לה בשלא הוכשרה או שנילושה במי פירות

2 wenn man aber [die Speise] da niederlegt, wird sie ja unrein!? – Wenn sie für die Unreinheit nicht empfänglich ist, oder wenn sie mit Fruchtsaft geknetet ist. –

ג והיכי מייתי לה בפשוטי כלי עץ דלא מקבלי טומאה

3 Wie bringt man da [die Speise] hin? – Auf einem flachen Holzgeräte, das keine Unreinheit annimmt. –

ד והא קא מאהיל דמייתי לה אחוריה

4 Es bezeltet ja!? – Man trage es senkrecht. –

ה אי הכי מ"ט דרבנן קסברי אסור לקנות בית באיסורי הנאה

5 Was ist demnach der Grund der Rabbanan!? — Sie sind der Ansicht, man dürfe für zur Nutznießung verbotene Dinge kein Haus kaufen. –

ו מכלל דר' יהודה סבר מותר קסבר מצות לאו ליהנות ניתנו

6 Demnach ist R.Jehuda der Ansicht, dies sei erlaubt!? – Er ist der Ansicht, die Gebote seien nicht zur Nutznießung verliehen worden. –

ז אלא הא דאמר רבא מצות לאו ליהנות ניתנו לימא כתנאי אמרה לשמעתיה אמר לך רבא אי סבירא להו דאין מערבין אלא לדבר מצוה דכולי עלמא מצות לאו ליהנות ניתנו והכא בהא קמיפלגי מ"ס אין מערבין אלא לדבר מצוה ומ"ס מערבין אפילו לדבר הרשות

7 Über die Lehre Rabas, daß nämlich die Gebote nicht zur Nutznießung verliehen worden sind, streiten somit Tannaím? – Raba kann dir entgegnen: dies allerdings, wenn alle der Ansicht wären, man dürfe einen E͑rub nur zu Gebotszwecken bereiten; alle aber sind der Ansicht, die Gebote seien nicht zur Nutznießung verliehen worden, und ihr Streit besteht in folgendem: einer ist der Ansicht, man dürfe einen E͑rub nur zu Gebotszwecken bereiten, und einer ist der Ansicht, man dürfe einen E͑rub bereiten auch zu Freigestelltem. –

ח אלא הא דאמר רב יוסף אין מערבין אלא לדבר מצוה לימא כתנאי אמרה לשמעתיה

8 Über die Lehre R.Josephs, daß man nämlich einen E͑rub nur zu Gebotszwecken bereiten dürfe, streiten somit Tannaím? –

ט אמר לך רב יוסף דכולי עלמא אין מערבין אלא לדבר מצוה ודכולי עלמא מצות לאו ליהנות ניתנו ובהא קמיפלגי מ"ס כיון דקנה ליה עירוב לא ניחא ליה דמינטרא ומ"ס ניחא ליה דמינטרא דאי איצטריך אכיל ליה

9 R.Joseph kann dir erwidern: alle sind der Ansicht, man dürfe einen E͑rub nur zu Gebotszwecken bereiten, auch sind alle der Ansicht, die Gebote seien nicht zur Nutznießung verlichen worden, und ihr Streit besteht vielmehr in folgendem: einer ist der Ansicht, sobald der E͑rub für einen die Eignung [des Platzes] erwirkt hat, habe er an der Aufbewahrung kein Interesse mehr, und einer ist der Ansicht, er habe an der Aufbewahrung Interesse, da er ihn nötigenfalls essen kann.

י <big>מתני׳</big> מערבין בדמאי ובמעשר ראשון שנטלה תרומתו ובמעשר שני והקדש שנפדו והכהנים בחלה

10 MAN DARF EINEN E͑RUB BEREITEN AUS DEMAJ, AUS ERSTEM ZEHNTEN, VON DEM DIE HEBE ABGESONDERT WORDEN IST, AUS ZWEITEM ZEHNTEN UND GEHEILIGTEM, DIE AUSGELÖST WORDEN SIND,

יא אבל לא בטבל ולא במעשר ראשון שלא נטלה תרומתו ולא במעשר שני והקדש שלא נפדו:

11 NICHT ABER AUS UNVERZEHNTETEM, AUS ERSTEM ZEHNTEN, VON DEM DIE HEBE NICHT ABGESONDERT WORDEN IST, UND AUS ZWEITEM ZEHNTEN UND GEHEILIGTEM, DIE NICHT AUSGELÖST WORDEN SIND.

יב <big>גמ׳</big> דמאי הא לא חזי ליה מיגו דאי בעי מפקר להו לנכסיה והוי עני וחזו ליה השתא נמי חזי ליה דתנן מאכילין את העניים דמאי

12 GEMARA. Demaj ist ja für ihn nicht verwendbar!? – Da es, wenn er sein Vermögen preisgeben und ein Armer sein wollte, für ihn verwendbar sein würde, so ist es auch jetzt für ihn verwendbar. Wir haben nämlich gelernt: Man darf den Armen

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel