Eruvin 71

Kapitel 71

א רבא אמר התם תרי חזקי לקולא והכא חדא חזקה לקולא
1 Raba erklärte: Da gibt es zwei Belassungen zur Erleichterung, hierbei aber gibt es nur eine Belassung zur Erleichterung. —
ב קשיא דר' יוסי אדר' יוסי
2 Aber auch R.Jose befindet sich ja in einem Widersprüche mit sich selbst!?
ג אמר רב הונא בר חיננא שאני טומאה הואיל ויש לה עיקר מן התורה שבת נמי דאורייתא היא קסבר ר' יוסי תחומין דרבנן
3 R.Hona b.Ḥenana erwiderte: Anders ist es bei der Unreinheit, die ihren Ursprung in der Tora hat. — Das Šabbathgesetz ist ja ebenfalls aus der Tora!? — R.Jose ist der Ansicht, das Gesetz von den Šabbathgebieten sei rabbanitisch.
ד ואיבעית אימא הא דידיה הא דרביה דיקא נמי דקתני א"ר יוסי אבטולמוס העיד משום חמשה זקנים שספק עירוב כשר ש"מ
4 Wenn du aber willst, sage ich: das eine ist seine eigne Ansicht, das andere ist die Ansicht seines Lehrers. Dies ist auch zu beweisen, denn es heißt: R.Jose sagte: Eutolmios bekundete im Namen von fünf Ältesten, daß der zweifelhafte E͑rub gültig sei. Schließe hieraus.
ה רבא אמר התם היינו טעמא דרבי יוסי העמד טמא על חזקתו ואימא לא טבל
5 Raba erklärte: Da ist der Grund R.Joses der, weil man den Unreinen in seinem bisherigen Zustande belasse und annehme, er sei nicht untergetaucht. —
ו אדרבה העמד מקוה על חזקתו ואימא לא חסר במקוה שלא נמדד
6 Im Gegenteil, man belasse doch das Tauchbad in seinem bisherigen Zustande und nehme an, daß nichts gefehlt habe!? — Wenn das Tauchbad vorher nicht nachgemessen wurde.
ז תניא כיצד אמר ר' יוסי ספק עירוב כשר עירב בתרומה ספק מבעוד יום נטמאת ספק משחשיכה נטמאת וכן בפירות ספק מבעוד יום נתקנו ספק משחשיכה נתקנו זה הוא ספק עירוב כשר
7 Es wird gelehrt: Von welchem Falle sagt R.Jose, der zweifelhafte E͑rub sei gültig? Wenn man einen E͑rub aus Hebe bereitet hat und es zweifelhaft ist, ob sie bereits am Tage unrein war oder es erst nach der Dunkelheit geworden ist, desgleichen auch, wenn es von den Früchten zweifelhaft ist, ob sie bereits am Tage verzehntet waren oder erst nach der Dunkelheit verzehntet worden sind. In einem solchen Falle ist der zweifelhafte E͑rub gültig.
ח אבל עירב בתרומה ספק טהורה ספק טמאה וכן בפירות ספק נתקנו ספק לא נתקנו אין זה ספק עירוב כשר
8 Wenn man aber einen E͑rub aus Hebe bereitet hat und es zweifelhaft ist, ob sie rein oder unrein war, desgleichen auch, wenn es von den Früchten zweifelhaft ist, ob sie verzehntet worden sind, so ist dies kein zweifelhafter E͑rub, der gültig ist. —
ט מאי שנא תרומה דאמר העמד תרומה על חזקתה ואימא טהורה היא פירות נמי העמד טבל על חזקתו ואימא לא נתקנו
9 Bei der Hebe wohl deshalb, weil man sage, die Hebe sei bei ihrem bisherigen Zustande zu belassen, und sie war dann rein, somit sollte man ja auch von den Früchten sagen, sie seien bei ihrem bisherigen Zustande zu belassen, und sie waren dann un verzehntet!? —
י לא תימא ספק מבעוד יום נתקנו אלא אימא ספק מבעוד יום נדמעו ספק משחשיכה נדמעו
10 Lies nicht: es zweifelhaft ist, ob sie bereits am Tage verzehntet waren, sondern: es zweifelhaft ist, ob sie bereits am Tage bemischt worden sind oder erst nach der Dunkelheit bemischt worden sind.
יא בעא רב שמואל בר רב יצחק מרב הונא היו לפניו שתי ככרות אחת טמאה ואחת טהורה ואמר עירבו לי בטהורה בכל מקום שהיא מהו
11 R.Šemuél b. R.Jiçḥaq fragte R.Hona: Wie ist es, wenn jemand zwei Brote vor sich hat, eines unrein und eines rein, und sagt: bereitet mir einen E͑rub mit dem reinen, wo es sich auch befindet?
יב תיבעי לרבי מאיר תיבעי לר' יוסי תיבעי לר"מ עד כאן לא קאמר ר"מ התם דליכא טהורה הכא הא איכא טהורה או דילמא אפילו לרבי יוסי לא קאמר אלא התם דאם איתא דהיא טהורה ידע לה אבל הכא הא לא ידע לה
12 Dies ist fraglich sowohl nach R.Meír als auch nach R.Jose. Dies ist fraglich nach R.Meír, denn R.Meír ist vielleicht seiner Ansicht nur da, wo Reines garnicht vorhanden ist, während hierbei [auch] Reines vorhanden ist. Oder aber: auch R.Jose ist dieser Ansicht nur da, wo dieser [den E͑rub], wenn er rein ist, kennt, während er ihn hierbei überhaupt nicht kennt.
יג אמר ליה בין לר' יוסי בין לרבי מאיר בעינן סעודה הראויה מבעוד יום וליכא
13 Dieser erwiderte: Sowohl nach R.Jose als auch nach R.Meír muß es noch am Tage eine brauchbare Mahlzeit sein, was hierbei nicht der Fall ist.
יד בעא מיניה רבא מרב נחמן ככר זו היום חול ולמחר קדש ואמר עירבו לי בזה מהו א"ל עירובו עירוב
14 Raba fragte R.Naḥman: Wie ist es, wenn jemand von einem Laib [gesagt hat:] ‘er sei heute profan und morgen heilig’, und man für ihn mit diesem einen E͑rub bereitet hat? Dieser erwiderte: Der E͑rub ist gültig. —
טו היום קדש ולמחר חול ואמר עירבו לי בזה מהו א"ל אין עירובו עירוב מאי שנא
15 Wie ist es, [wenn er gesagt hat:] ‘er sei heute heilig und morgen profan’, und man für ihn mit diesem einen E͑rub bereitet hat? Dieser erwiderte: Der E͑rub ist ungültig. — Was ist der Unterschied?
טז א"ל לכי תיכול עליה כורא דמלח' היום חול ולמחר קדש מספיקא לא נחתא ליה קדושה היום קדש ולמחר חול מספיקא לא פקעא ליה קדושתיה מיניה
16 Dieser erwiderte: Wenn du ein Kor Salz gemessen haben wirst. [Sagte er:] ‘heute profan und morgen heilig’, so ist im Zweifel die Heiligkeit darauf nicht gekommen; [sagte er:] ‘heute heilig und morgen profan’, so ist im Zweifel die Heiligkeit davon nicht fort.
יז תנן התם לגין טבול יום שמלאו מן החבית של מעשר טבל ואמר הרי זה תרומת מעשר לכשתחשך דבריו קיימין
17 Dort haben wir gelernt: Wenn jemand mit einer am selben Tage untergetauchten Kanne [Wein] von einem Fasse mit unverzehntetem Zehnten abschöpft und sagt: ‘dies sei, sobald es dunkel ist, Zehnthebe’, so sind seine Worte gültig;
יח ואם אמר עירבו לי בזה לא אמר כלום אמר רבא זאת אומרת סוף היום קונה עירוב
18 sagt er: ‘bereitet mir damit einen E͑rub’, so hat er nichts gesagt. Raba sagte: Dies besagt, daß der E͑rub mit dem Schlüsse des [scheidenden] Tages Gültigkeit erlange,
Vorheriges KapitelNächstes Kapitel