Eruvin 99

Kapitel 99

א אמר רבה מ"ט דרב משום דלא מסיים אתריה
1 Rabba sagte: Was ist der Grund Rabhs? Weil er den Platz nicht bezeichnet hat.
ב ואיכא דאמרי אמר רבה מ"ט דרב משום דקסבר כל שאינו בזה אחר זה אפילו בבת אחת אינו
2 Manche lesen: Rabba sagte: Was ist der Grund Rabhs? Er ist der Ansicht, was nacheinander nicht gültig ist, sei auch gleichzeitig nicht gültig. —
ג מאי בינייהו איכא בינייהו דאמר ליקנו לי בארבע אמות מגו שמונה
3 Welchen Unterschied gibt es zwischen ihnen? — Ein Unterschied besteht zwischen ihnen in dem Falle, wenn einer gesagt hat, er wolle vier von den acht Ellen [unter dem Baume] erwerben.
ד מאן דאמר משום דלא מסיים אתריה הא לא מסיים אתריה
4 Nach der Erklärung, er habe den Platz nicht bezeichnet, hat auch dieser den Platz nicht bezeichnet,
ה ומאן דאמר משום כל שאינו בזה אחר זה אפילו בבת אחת אינו האי כארבע אמות דמי דהכא ארבע אמות קאמר
5 und nach der Erklärung, was nacheinander nicht gültig ist, sei auch gleichzeitig nicht gültig, gleicht es hierbei den vier Ellen, denn er sagte ja: vier Ellen.
ו גופא אמר רבה כל דבר שאינו בזה אחר זה אפילו בבת אחת אינו איתיביה אביי לרבה המרבה במעשרות פירותיו מתוקנין ומעשרותיו מקולקלין
6 Der Text: Rabba sagte: Was nacheinander nicht gültig ist, ist auch gleichzeitig nicht gültig. Abajje wandte gegen Rabba ein: Wenn jemand den Zehnten zu hoch absondert, so sind seine Früchte zubereitet und der Zehnt unbrauchbar.
ז אמאי לימא כל שאינו בזה אחר זה אפילו בבת אחת אינו
7 Weshalb denn, man sollte doch sagen, was nacheinander nicht gilt, gelte auch gleichzeitig nicht!? —
ח שאני מעשר דאיתיה לחצאין דאי אמר תקדוש פלגא פלגא דחיטתא קדשה
8 Anders ist es beim Zehnten, wobei eine Teilung möglich ist, denn, wenn er sagt, die Hälfte eines jeden Weizenkorns sei heilig, ist sie heilig. —
ט והרי מעשר בהמה דליתיה לחצאין
9 Aber beim Viehzehnten ist ja eine Teilung nicht möglich,
י ואמר (רבה) יצאו שנים בעשירי וקראן עשירי עשירי ואחד עשר מעורבין זה בזה
10 dennoch sagte Raba, daß, wenn beim zehnten zwei zusammen herauskommen und er ‘zehn’ ausruft, das zehnte und das elfte mit einander vermischt seien!? —
יא שאני מעשר בהמה דאיתיה בזה אחר זה בטעות
11 Anders ist es beim Viehzehnten, wobei es bei einem Irrtum in der Reihenfolge gültig ist,
יב דתנן קרא לתשיעי עשירי ולעשירי תשיעי ולאחד עשר עשירי שלשתן מקודשין
12 denn wir haben gelernt, daß, wenn man das neunte als zehntes, das zehnte als neuntes und das elfte als zehntes bezeichnet hat, alle drei heilig seien. —
יג והרי תודה דליתה בטעות וליתה בזה אחר זה ואיתמר תודה שנשחטה על שמונים חלות חזקיה אמר קדשו עלה מ' מתוך שמונים ר' יוחנן אמר לא קדשו עלה מ' מתוך שמונים
13 Das Dankopfer ist ja bei einem Irrtum ungültig, auch nacheinander, dennoch wird gelehrt, daß, wenn das Dankopfer bei achtzig Broten geschlachtet worden ist, vierzig von den achtzig, wie Ḥizqija sagt, heilig, und wie R.Joḥanan sagt, nicht heilig seien!? —
יד הא איתמר עלה אמר ר' (זירא) הכל מודים היכא דאמר ליקדשו ארבעים מתוך שמונים דקדשי לא יקדשו ארבעים אלא אם כן קדשו שמונים כולי עלמא לא פליגי דלא קדשו
14 Hierzu wurde ja gelehrt: R.Zera sagte: Alle stimmen überein, daß, wenn er gesagt hat: vierzig von den achtzig mögen heilig sein, sie heilig seien, und wenn: die vierzig mögen nur dann heilig sein, wenn alle achtzig heilig sind, sie nicht heilig seien;
טו כי פליגי בסתמא מר סבר לאחריות קא מכוין ועל תנאי אייתינהו
15 sie streiten nur über den Fall, wenn er nichts gesagt hat: Einer ist der Ansicht, er habe dies zur Sicherheit getan und sie bedingungsweise dargebracht,
Vorheriges KapitelNächstes Kapitel