Gittin 126

Kapitel 126

א מאי לאו בהילך ור' נתן לא בהולך ורבי

1 Wahrscheinlich doch, wenn er ‘da hast du’ gesagt hat, nach R. Nathan. – Nein, wenn er ‘bring’ gesagt hat, nach Rabbi. –

ב ת"ש לפיכך אם אמר לו הבעל אי אפשי שתקבל לה אלא הולך ותן לה רצה לחזור יחזור טעמא דאמר אי אפשי הא לא אמר אי אפשי רצה לחזור לא יחזור

2 Komm und höre: Daher kann der Ehemann, wenn er zu ihm gesagt hat: ich will nicht, daß du ihn für sie empfängst, sondern, daß du ihn bringst und ihr gibst, wenn er es wünscht, zurücktreten. Nur wenn er gesagt hat, er wolle es nicht, wenn er aber nicht gesagt hat, er wolle es nicht, so kann er, wenn er es wünscht, nicht zurücktreten.

ג מאי לאו בהילך ור' נתן לא בהולך ורבי

3 Wahrscheinlich doch, wenn er ‘da hast du’ gesagt hat, nach R. Nathan. – Nein, wenn er ‘bring’ gesagt hat, nach Rabbi. –

ד ת"ש הולך גט זה לאשתי רצה לחזור יחזור הילך גט זה לאשתי רצה לחזור לא יחזור מאן שמעת ליה דאמר בהולך רצה לחזור יחזור ר' נתן וקאמר בהילך רצה לחזור לא יחזור ש"מ הילך כזכי דמי ש"מ

4 Komm und höre: [Wenn er gesagt hat:] bring diesen Scheidebrief meiner Frau, so kann er, wenn er es wünscht, zurücktreten; wenn aber: da hast du diesen Scheidebrief für meine Frau, so kann er, wenn er es wünscht, nicht zurücktreten. Derjenige, welcher sagt, daß er, wenn er ‘bring’ gesagt hat, falls er es wünscht, zurücktreten könne, ist ja R. Nathan, und er lehrt, daß er, wenn er ‘da hast du’ gesagt hat, wenn er es wünscht, nicht zurücktreten könne. Hieraus ist somit zu entnehmen, daß ‘da hast du’ wie ‘erwirb’ gelte. Schließe hieraus.

ה אתמר התקבל לי גיטי ואשתך אמרה התקבל לי גיטי והוא אומר הולך ותן לה אמר ר' אבא אמר רב הונא אמר רב נעשה שלוחו ושלוחה וחולצת

5 Es wurde gelehrt: [Wenn sie gesagt hat:] empfange für mich meinen Scheidebrief, [und er sagt:] deine Frau sagte mir, daß ich für sie ihren Scheidebrief empfange, und dieser zu ihm sagt: bring ihn und gib ihr, so wird er, wie R. Abba im Namen R. Honas im Namen Rabhs sagt, sein Vertreter und ihr Vertreter, und sie benötigt der Ḥaliça. –

ו למימרא דמספקא ליה לרב אי הולך כזכי דמי אי לאו כזכי דמי והא אתמר הולך מנה לפלוני שאני חייב לו אמר רב חייב באחריותו ואם בא לחזור אינו חוזר

6 Demnach ist es Rabh zweifelhaft, ob ‘bring’ wie ‘erwirb’ gelte oder nicht wie ‘erwirb’ gelte, dagegen aber wurde gelehrt, [daß, wenn jemand zu einem gesagt hat:] bring jenem die Mine, die ich ihm schulde, er, wie Rabh sagt, haftpflichtig sei, und wenn er zurück treten will, es nicht mehr könne!? –

ז התם ספק ממונא לקולא הכא ספק איסורא לחומרא

7 Da ist es ein Zweifel bei einer Geldangelegenheit, der erleichternd zu entscheiden ist, hierbei aber ist es ein Zweifel in einer kanonischen Angelegenheit, der erschwerend zu entscheiden ist.

ח אמר רב אין האשה עושה שליח לקבל לה גיטה מיד שליח בעלה ור' חנינא אמר אשה עושה שליח לקבל לה גיטה מיד שליח בעלה

8 Rabh sagt, die Frau könne keinen Vertreter bestellen, ihren Scheidebrief aus der Hand des Vertreters ihres Ehemannes in Empfang zu nehmen; R. Ḥanina aber sagt, die Frau könne einen Vertreter bestellen, ihren Scheidebrief aus der Hand des Vertreters ihres Ehemannes in Empfang zu nehmen. –

ט מ"ט דרב איבעית אימא משום בזיון דבעל

9 Was ist der Grund Rabhs? – Wenn du willst, sage ich: wegen der Herabsetzung des Ehemannes;

י אב"א משום חצרה הבא לאחר מיכן

10 wenn du aber willst, sage ich: wegen eines später erworbenen Hofes. –

יא מאי בינייהו איכא בינייהו דקדמה איהי ושויה שליח מעיקרא

11 Welchen Unterschied gibt es zwischen ihnen? – Ein Unterschied besteht zwischen ihnen in dem Falle, wenn sie zuvorgekommen ist und einen Vertreter vorher bestellt hat.

יב ההוא גברא דשדר לה גיטא לדביתהו אזל שליחא אשכחה כי יתבה וקא לישא אמר לה הילך גיטך אמרה ליה ליהוי בידך אמר רב נחמן אם איתא לדרבי חנינא עבדי בה עובדא

12 Einst sandte jemand seiner Frau einen Scheidebrief und der Vertreter traf sie sitzen und kneten. Da sprach er zu ihr: Da hast du deinen Scheidebrief. Sie erwiderte: Behalte ihn in deiner Hand. Hierauf sagte R. Naḥman: Wenn nach R. Ḥanina zu entscheiden wäre, würde ich hierbei eine Entscheidung treffen.

יג אמר ליה רבא ואם איתא לדר' חנינא עבדת בה עובדא הא לא חזרה שליחות אצל הבעל

13 Raba sprach zu ihm: Wieso könntest du, selbst wenn nach R. Ḥanina zu entscheiden wäre, hierbei eine Entscheidung treffen, der Vertreter kehrte ja nicht zum Ehemanne zurück!?

יד שלחוה לקמיה דר' אמי שלח להו לא חזרה שליחות אצל הבעל ור' חייא בר אבא אמר נתיישב בדבר

14 Sie ließen R. Ami fragen, und er ließ ihnen erwidern: Der Vertreter kehrte nicht zum Ehemanne zurück. R. Ḥija b. Abba sagte: Wir wollen über die Sache nachdenken.

טו הדור שלחוה קמיה דר' חייא בר אבא אמר כל הני שלחו לה ואזלי כי היכי דמספקא להו לדידהו הכי נמי מספקא לן לדידן

15 Als sie hierauf R. Ḥija b. Abba wiederum fragten, erwiderte er: So oft fahren sie mit ihrem Fragen fort! Wie sie darüber im Zweifel sind, so sind wir darüber im Zweifel.

טז הוי דבר שבערוה ודבר שבערוה חולצת

16 Es ist dies eine Inzestangelegenheit, und bei einer [zweifelhaften] Inzestangelegenheit benötigt sie der Ḥaliça.

יז הוה עובדא ואצרכה רב יצחק בר שמואל בר מרתא גט וחליצה תרתי גט מחיים וחליצה לאחר מיתה

17 Einst ereignete sich ein solcher Fall, und R. Jiçḥaq, Sohn des Šemuél b. Martha, benötigte sie eines [anderen] Scheidebriefes und der Ḥaliça. – Beides!? – Eines [anderen] Scheidebriefes bei Lebzeiten, der Ḥaliça nach seinem Tode.

יח ההיא דהוו קרו לה נפאתה אזול סהדי כתוב תפאתה אמר רב יצחק בר שמואל בר מרתא משמיה דרב עשו עדים שליחותן

18 Einst war eine Frau, die Naphatha hieß, die Zeugen aber schrieben Taphatha. Da entschied R. Jiçḥaq, Sohn des Šemuél b. Martha: Die Zeugen haben ihren Auftrag vollzogen.

יט מתקיף לה רבה מי קאמר להו כתובו חספא והבו לה אלא אמר רבה ודאי אי כתוב סהדי גיטא מעליא ואבד עשו עדים שליחותן

19 Rabba wandte ein: Hat er denn zu ihnen gesagt, daß sie einen Fetzen schreiben und ihr geben sollen!? Vielmehr, sagte Rabba, nur wenn die Zeugen einen gültigen Scheidebrief geschrieben haben und er abhanden gekommen ist, haben sie ihren Auftrag vollzogen.

כ מתקיף לה רב נחמן מי קאמר להו כתבו ואנחוה בכיסייכו אלא אמר רב נחמן כותבין ונותנין אפי' מאה פעמים:

20 R. Naḥman wandte ein: Hat er denn zu ihnen gesagt, daß sie ihn schreiben und in den Beutel tun sollen!? Vielmehr, sagte R. Naḥman, sie müssen schreiben und ihn übergeben, auch hundertmal.

כא בעא מיניה רבא מרב נחמן כתבו ותנו לשליח מהו סלוקי סליק להו או דילמא לטירחא דידהו חייש

21 Raba fragte R. Naḥman: Wie ist es, wenn [er gesagt hat:] schreibt und gebt ihn einem Vertreter; hat er sie entbunden, oder berücksichtigte er nur ihre Bemühung?

כב א"ל רבינא לרב אשי ויוליך לה מהו תיקו:

22 Rabina fragte R. Aši: Wie ist es, [wenn er gesagt hat: der Vertreter] soll ihn ihr bringen? – Dies bleibt unentschieden.

כג רשב"ג אומר אף האומרת טול לי גיטי אם רצה לחזור לא יחזור: תנו רבנן טול לי ושא לי ויהא לי בידך כולן לשון קבלה הן:

23 R. ŠIMO͑N B. GAMLIE͑L SAGT, AUCH WENN SIE GESAGT HAT: NIMM FÜR MICH MEINEN SCHEIDEBRIEF, KÖNNE ER, WENN ER ES WÜNSCHT, NICHT ZURÜCKTRETEN. Die Rabbanan lehrten: ‘Nimm für mich’, ‘erhalte für mich’, ‘er sei für mich in deiner Hand’, sind sämtlich Ausdrücke der Empfangsnahme.

כד <big>מתני׳</big> האשה שאמרה התקבל לי גיטי צריכה שתי כיתי עדים שנים שאומרי' בפנינו אמרה ושני' שאומרים בפנינו קבל וקרע אפי' הן הראשוני' והן האחרוני'

24 WENN EINE FRAU [ZU EINEM] GESAGT HAT: EMPFANGE FÜR MICH MEINEN SCHEIDEBRIEF, SO BENÖTIGT SIE ZWEIER ZEUGENPARTIEN: ZWEI [ZEUGEN], DIE BEKUNDEN, DASS SIE ES VOR IHNEN GESAGT HAT, UND ZWEI, DIE BEKUNDEN, DASS ER IHN VOR IHNEN EMPFANGEN UND ZERRISSEN HAT. DIESELBEN KÖNNEN DIE ERSTE UND AUCH DIE ANDERE SEIN,

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel