Gittin 141

Kapitel 141

א אלא בפירי:
1 Vielmehr, Früchte.
ב אמר רב כהנא אמר רב חרש שיכול לדבר מתוך הכתב כותבין ונותנין גט לאשתו אמר רב יוסף מאי קא משמע לן תנינא נשתתק ואמרו לו נכתוב גט לאשתך והרכין בראשו בודקין אותו שלשה פעמים אם אמר על לאו לאו ועל הן הן הרי אלו יכתבו ויתנו
2 R. Kahana sagte im Namen Rabhs: Wenn ein Tauber sich schriftlich verständigen kann, so schreibe man seiner Frau einen Scheidebrief und gebe ihn ihr. R. Joseph sprach: Was lehrt er uns damit, es wurde ja bereits gelehrt, daß, wenn er stumm geworden ist und auf die Frage, ob man seiner Frau einen Scheidebrief schreibe, mit dem Kopfe nickt, man ihn dreimal prüfe, und wenn er auf nein verneinend und auf ja bejahend antwortet, man ihn schreibe und ihr gebe!?
ג אמר ליה רבי זירא אלם קאמרת שאני אלם דתניא מדבר ואינו שומע זהו חרש שומע ואינו מדבר זהו אלם וזה וזה הרי הן כפקחין לכל דבריהם
3 R. Zera erwiderte ihm: Du sprichst von einem Stummen, bei diesem verhält es sich anders. Es wird nämlich gelehrt: Wer sprechen und nicht hören kann, heißt Tauber, wer hören und nicht sprechen kann, heißt Stummer; beide gelten in jeder Hinsicht als vernünftig.
ד וממאי דמדבר ואינו שומע זהו חרש שומע ואינו מדבר זהו אלם דכתיב (תהלים לח, יד) ואני כחרש לא אשמע וכאלם לא יפתח פיו ואי בעית אימא כדאמרי אינשי אישתקיל מילוליה
4 Woher, daß, wer sprechen und nicht hören kann, Tauber, und wer hören und nicht sprechen kann, Stummer heiße? – Es heißt: <i>ich bin wie ein Tauber, der nicht hört, und wie ein Stummer, der seinen Mund nicht öffnet</i>. Wenn du willst, sage ich: wie die Leute zu sagen pflegen: ihm sind die Worte genommen worden.
ה אמר ר' זירא אי קשיא לי הא קשיא לי דתניא (ויקרא ה, א) אם לא יגיד פרט לאלם שאינו יכול להגיד אמאי הא יכול להגיד מתוך הכתב
5 R. Zera sagte: Wenn ich einen Einwand erheben wollte, so würde ich folgenden Einwand erheben. Es wird gelehrt, [die Worte:] <i>wenn er nicht sagt</i>, schließen einen Stummen aus, der nicht sagen kann; weshalb denn, er kann es ja schriftlich sagen!?
ו אמר ליה אביי עדות קאמרת שאני עדות דרחמנא אמר מפיהם ולא מפי כתבם
6 Abajje erwiderte ihm: Du sprichst von der Zeugenaussage; anders verhält es sich bei der Zeugenaussage, denn der Allbarmherzige sagt, daß sie aus ihrem Munde komme, nicht aber schriftlich.
ז מיתיבי כשם שבודקין אותו לגיטין כך בודקין אותו למשאות ולמתנות ולעדיות ולירושות קתני מיהת עדיות
7 Man wandte ein: Wie man ihn so hinsichtlich eines Scheidebriefes prüft, so prüfe man ihn bei Geschäftsangelegenheiten, Zeugenaussagen und Erbschaftssachen. Hier wird dies von der Zeugenaussage gelehrt!?
ח אמר רב יוסף בר מניומי אמר רב ששת בעדות אשה דאקילו בה רבנן
8 R. Joseph b. Minjomi erwiderte im Namen R. Šešeths: Bei der Zeugenaussage für eine Frau, wobei die Rabbanan es erleichtert haben. –
ט והא קתני ירושות אמר רבי אבהו ירושת בנו הבכור
9 Er lehrt es ja von Erbschaftssachen!? R. Abahu erwiderte: Bei der Erbschaft seines erstgeborenen Sohnes. –
י קתני מיהת למשאות ולמתנות מאי לאו לעלמא לא לדידיה
10 Er lehrt es ja von Geschäftsangelegenheiten, doch wohl fremder!? – Nein, seiner.
יא מיתיבי חרש לא הלכו בו אחר רמיזותיו ואחר קפיצותיו ואחר כתב ידו אלא במטלטלין אבל לא לגיטין
11 Man wandte ein: Man verlasse sich auf Zeichen, Mienen und Niederschrift eines Tauben nur bei beweglichen Sachen, nicht aber bei Ehescheidungen!? –
יב תנאי היא דתניא אמר רבן שמעון בן גמליאל במה דברים אמורים בחרש מעיקרו אבל פיקח ונתחרש הוא כותב והן חותמין
12 Hierüber streiten Tannaím, denn es wird gelehrt: R. Šimo͑n b. Gamlie͑l sagte, dies gelte nur von einem ursprünglich Tauben, wenn er aber hörend war und taub geworden ist, so schreibe er und andere unterschreiben. –
יג וחרש מעיקרו לא כשם שכונסה ברמיזה כך מוציאה ברמיזה
13 Gilt dies etwa nicht von einem ursprünglich Tauben, [es wird ja gelehrt,] wie er sie durch Zeichen genommen hat, so scheide er sich von ihr durch Zeichen!? –
יד אי באשתו ה"נ הכא במאי עסקינן ביבמתו
14 Bei seiner Ehefrau ist dem auch so, hier aber wird von seiner Eheschwägerin gesprochen. –
טו יבמתו ממאן אילימא דנפלה ליה מאחיו חרש כשם שכניסתה ברמיזה כך יציאתה ברמיזה אלא דנפלה ליה מאחיו פיקח
15 Von was für einer Eheschwägerin, wollte man sagen, die ihm von seinem tauben Bruder zugefallen ist, so kann sie ja, wie sie durch Zeichen genommen worden ist, durch Zeichen geschieden werden!? – Vielmehr, die ihm von seinem hörenden Bruder zugefallen ist.
טז ואיבעית אימא לעולם דנפלה ליה מאחיו חרש וגזירה אחיו חרש אטו אחיו פיקח
16 Wenn du aber willst, sage ich: tatsächlich, die ihm von seinem tauben Bruder zugefallen ist, und zwar ist bei einem tauben Bruder ein hörender berücksichtigt worden. –
יז אי הכי אשתו נמי יבמתו ביבמתו מיחלפא אשתו ביבמתו לא מיחלפא
17 Demnach sollte dies auch bei seiner Frau berücksichtigt werden!? – Eine Schwägerin kann wohl mit einer Schwägerin verwechselt werden, nicht aber kann eine Frau mit einer Schwägerin verwechselt werden. –
יח ומי גזרינן חרש אטו פיקח
18 Ist denn bei einem tauben [Bruder] ein hörender zu berücksichtigen,
Vorheriges KapitelNächstes Kapitel