Gittin 51

Kapitel 51

א לא רצה האב אינה מקודשת

1 wenn sein Vater dies nicht billigt, sei sie ihm nicht angetraut.

ב אמר ליה בין לר' יהודה בין לר"ש לא שנא תולה בדעת עצמו ולא שנא תולה בדעת אחרים אית להו ברירה

2 Dieser erwiderte ihm: Sowohl R. Jehuda als auch R. Šimo͑n hält von der fiktiven Feststellung ohne Unterschied, ob es von seinem Willen oder vom Willen anderer abhängt,

ג והתם כדקתני טעמא אמרו לו לר"מ אי אתה מודה שמא יבקע הנוד ונמצא זה שותה טבלים למפרע אמר להם לכשיבקע:

3 dort aber berücksichtigen sie den Grund, der da gelehrt wird: Sie sprachen zu R. Meír: Pflichtest du etwa nicht bei, daß, wenn der Schlauch platzt, er rückwirkend Unverzehntetes getrunken haben wird!? Er erwiderte ihnen: Wenn er platzt.

ד <big>מתני׳</big> הכותב טופסי גיטין צריך שיניח מקום האיש ומקום האשה ומקום הזמן

4 WENN JEMAND FORMULARE VON SCHEIDEBRIEFEN SCHREIBT, SO MUSS ER RAUM FÜR [DIE NAMEN] DES MANNES UND DER FRAU UND FÜR DAS DATUM FREILASSEN;

ה שטרי מלוה צריך שיניח מקום המלוה מקום הלוה מקום המעות מקום הזמן

5 WENN SCHULDSCHEINE, SO MUSS ER RAUM FÜR [DIE NAMEN] DES GLÄUBIGERS UND DES SCHULDNERS, FÜR DEN BETRAG UND FÜR DAS DATUM FREILASSEN;

ו שטרי מקח צריך שיניח מקום הלוקח ומקום המוכר מקום המעות מקום השדה ומקום הזמן מפני התקנה

6 WENN KAUFSCHEINE, SO MUSS ER RAUM FÜR [DIE NAMEN] DES KÄUFERS UND DES VERKÄUFERS, FÜR DEN BETRAG, FÜR DIE BEZEICHNUNG DES FELDES UND FÜR DAS DATUM FREILASSEN. DIES IST EINE FÜRSORGE. NACH

ז ר' יהודה פוסל בכולן ר' אלעזר מכשיר בכולן חוץ מגיטי נשים שנאמר (דברים כד, א) וכתב לה לשמה:

7 R. JEHUDA SIND SIE ALLE UNGÜLTIG; NACH R. ELEA͑ZAR SIND SIE ALLE GÜLTIG, AUSGENOMMEN EHESCHEIDEBRIEFE, DENN ES HEISST: er schreibe ihr.

ח <big>גמ׳</big> אמר רב יהודה אמר שמואל צריך שיניח אף מקום הרי את מותרת לכל אדם ור' אלעזר היא דאמר עדי מסירה כרתי ובעינן כתיבה לשמה

8 GEMARA. R. Jehuda sagte im Namen Šemuéls: Er muß auch Raum freilassen für [die Formel:] ‘du bist nun jedermann erlaubt’. Dies nach R. Elea͑zar, welcher sagt, die Trennung erfolge durch die Zeugen der Übergabe, somit muß das Schreiben auf ihren Namen erfolgen.

ט וצריכא

9 Und dies ist nötig.

י דאי אשמעינן הך קמייתא בההיא הוא דאיכא לאוקמה כר"א דקתני אין כותבין וקתני כתבו

10 Würde er es nur von der ersten [Lehre] gesagt haben, so könnte man glauben, nur diese sei nach R. Elea͑zar zu erklären, weil es zuerst heißt, daß man nicht schreibe, und darauf der Fall gelehrt wird, wenn man geschrieben hat,

יא אבל סיפא דקתני שאין קיום הגט אלא בחותמיו אימא ר"מ היא דאמר עדי חתימה כרתי

11 die folgende aber, welche lehrt, die Bestätigung der Urkunde erfolge durch die Unterschriften, sei nach R. Meír zu erklären, welcher sagt, die Trennung erfolge durch die Zeugen der Unterschrift.

יב ואי אשמעי' בההיא ההיא נמי איכא לאוקמה כר"א אבל הא אימא מדסיפא ר"א הוי רישא לאו ר"א צריכא:

12 Und würde er es auch von der anderen gesagt haben, so könnte man glauben, auch diese sei nach R. Elea͑zar zu erklären, von der letzteren aber sei, da der Schlußsatz die Ansicht R. Elea͑zars lehrt, der Anfangsatz nicht nach R. Elea͑zar zu erklären. Daher ist dies nötig.

יג מפני התקנה: מאי תקנה אמר ר' יונתן מפני תקנת סופר ור"א היא דאמר עדי מסירה כרתי ובדין הוא דאפי' טופס נמי לא לכתוב ומשום תקנת סופרים שרו רבנן

13 DIES IST EINE FÜRSORGE. Was für eine Fürsorge? R. Jonathan erwiderte: Eine Fürsorge für den Schreiber; nach R. Elea͑zar, welcher sagt, die Trennung erfolge durch die Zeugen der Übergabe. Eigentlich sollte man auch das Formular nicht schreiben dürfen, nur haben es die Rabbanan aus Fürsorge für die Schreiber erlaubt.

יד ר' יהודה פוסל בכולן גזר טופס אטו תורף גזר שטרות אטו גיטין

14 Nach R. Jehuda sind alle ungültig, denn er berücksichtigt beim Formular den Tenor, und Scheidebriefe bei anderen Urkunden.

טו ור"א מכשיר בכולן חוץ מגיטי נשים טופס אטו תורף גזר שטרות אטו גיטין לא גזר:

15 Nach R. Elea͑zar sind alle gültig, ausgenommen Scheidebriefe, denn er berücksichtigt wohl den Tenor beim Formular, nicht aber Scheidebriefe bei anderen Urkunden.

טז שנאמר וכתב לה: והא כי כתיב לה אתורף הוא דכתיב

16 DENN ES HEISST: er schreibe ihr. [Das Wort] ihr bezieht sich ja auf den Tenor!? –

יז אלא אימא משום שנאמר וכתב לה לשמה

17 Lies vielmehr: denn es heißt: er schreibe ihr, auf ihren Namen. –

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel