Horayot 6

Kapitel 6

א או דלמא [ידיעה] דההוא ב"ד דהורו בעינן תיקו

1 oder aber ist die Entscheidung desselben Gerichtes erforderlich? – Dies bleibt unentschieden.

ב אמר רבי יונתן מאה שישבו להורות אין חייבין עד שיורו כולן שנאמר (ויקרא ד, יג) ואם כל עדת ישראל ישגו עד שישגו כולן [עד שתפשוט הוראה בכל עדת ישראל] אמר רב הונא בריה דרב הושעיא הכי נמי מסתברא דבכל התורה כולה קיי"ל רובו ככולו והכא כתי' כל העדה הואיל וכך אפילו הן מאה

2 R. Jonathan sagte: Wenn hundert [Richter] bei der Entscheidung gesessen haben, so sind sie nur dann schuldig, wenn sie alle die Entscheidung getroffen haben, denn es heißt:wenn die ganze Gemeinde Jisraél irren sollte. R. Hona, Sohn des R. Jehošua͑, sagte: Dies ist auch einleuchtend; in der ganzen Tora gilt es als Regel, daß die Mehrheit als ganzes gelte, und hierbei heißt es: die ganze Gemeinde; daher gilt dies nur von dem Falle, wenn die ganze Gemeinde dabei beteiligt war, selbst wenn es hundert sind. –

ג [תנן] הורו ב"ד וידע אחד מהן שטעו או תלמיד וראוי להוראה והלך ועשה על פיהם בין שעשו ועשה עמהן ובין שעשו ועשה אחריהן ובין שלא עשו ועשה ה"ז חייב מפני שלא תלה בב"ד

3 Wir haben gelernt: Wenn das Gericht entschieden hat und einer von ihnen, welcher weiß, daß es sich geirrt hat, oder ein Schüler, der Entscheidungen zu treffen befähigt ist, hingegangen ist und nach ihrem Ausspruche gehandelt hat, einerlei ob sie danach gehandelt haben und er mit ihnen, oder sie danach gehandelt haben und er nach ihnen, oder sie nicht danach gehandelt haben, sondern er allein, so ist er schuldig, weil er sich nicht auf das Gericht gestützt hat.

ד האי הוא דחייב הא אחר פטור ואמאי הא לא נגמרה הוראה הכא במאי עסקינן כגון שהרכין ההוא אחד מהן בראשו

4 Weshalb nun, die Entscheidung ist ja nicht abgeschlossen!? – Hier handelt es sich um den Fall, wenn dieser eine mit dem Kopfe genickt hat. –

ה ת"ש הורו ב"ד וידע אחד מהן שטעו ואמר להן טועין אתם הרי אלו פטורים טעמא דאמר להן טועין אתם דפטורים הא שתיק מישתק חייבין וגמר לה הוראה ואמאי והא לא הורו כולן אמרי ה"נ כגון שהרכין בראשו

5 Komm und höre: Wenn das Gericht entschieden hat, und einer von ihnen, welcher wußte, daß sie sich geirrt haben, zu ihnen gesagt hat, daß sie sich irren, so sind sie frei. Nur dann denn, wenn er zu ihnen gesagt hat, daß sie sich irren, wenn er aber geschwiegen hat, so sind sie schuldig; wieso gilt nun die Entscheidung als abgeschlossen, sie waren ja nicht alle beteiligt!? – Ich will dir sagen, hier handelt es sich ebenfalls um den Fall, wenn er mit dem Kopfe genickt hat.

ו מתיב רב משרשיא סמכו רבותינו על דברי רשב"ג ועל דברי ר"א בר' צדוק שהיו אומרים אין גוזרין גזירה על הצבור אלא א"כ רוב הצבור יכולין לעמוד בה

6 R. Mešaršeja wandte ein: Unsere Meister stützten sich auf die Worte des R. Šimo͑n b. Gamliél und auf die Worte des R. Elea͑zar b. Çadoq, welche sagten, man dürfe der Gemeinde nur dann eine erschwerende Bestimmung auferlegen, wenn die Mehrheit derselben sie ertragen kann;

ז ואמר רב אדא בר אבא מאי קרא (מלאכי ג, ט) במארה אתם נארים ואותי אתם קובעים הגוי כולו והא הכא דכתי' הגוי כולו ורובא ככולא דמי תיובתא דר' (יוחנן) [יונתן] תיובתא

7 und hierzu sagte R. Ada b. Ahaba, darauf deute folgender Schriftvers hin:mit dem Fluche seid ihr belegt, mich betrügt ihr, das ganze Volk. Hier heißt es ja: das ganze Volk, und die Mehrheit gilt als ganzes!? Dies ist eine Widerlegung R. Jonathans. Eine Widerlegung. –

ח ואלא מאי כל עדת דקאמר רחמנא ה"ק אי איכא כולם הויא הוראה ואי לא לא הויא הוראה

8 Worauf deuten nun [die Worte] die ganze Gemeinde, die der Allbarmherzige gebraucht? Er meint es wie folgt: wenn der ganze Gerichtshof anwesendist, so ist die Entscheidung gültig, wenn aber nicht, so ist sie nicht gültig.

ט אמר רבי יהושע י' שיושבין בדין קולר תלוי בצואר כולן פשיטא הא קמ"ל דאפילו תלמיד בפני רבו

9 R. Jehošua͑ b. Levi sagte: Wenn zehn zu Gericht sitzen, so hängen ihnen allen Halsfesseln um den Hals. – Selbstverständlich!? – Dies bezieht sich auch auf einen Schüler, der vor seinem Lehrer sitzt.

י רב הונא כי הוה נפיק לבי דינא מייתי עשרה תנאי דבי רב לקמיה כי היכי דנימטיין שיבא מכשורא רב אשי כי הוו מייתי טרפתא לקמיה מייתי עשרה טבחי ממתא מחסיא ומותיב קמיה אמר כי היכא דנימטיין שיבא מכשורא:

10 Wenn R. Hona zu einer Gerichtsverhandlung ging, nahm er zehn Jünger aus dem Lehrhause mit, [indem er sagte:] Damit uns nur ein Span vom Balkentreffe. Wenn vor R. Aši ein Totverletztes gebracht wurde, versammelte er zehn Schlächter von Matha Meḥasja und setzte sie neben sich hin, indem er sprach: Damit uns nur ein Span vom Balken treffe.

יא <big>מתני׳</big> הורו ב"ד וידעו שטעו וחזרו בהן בין שהביאו כפרתן ובין שלא הביאו כפרתן והלך ועשה על פיהן ר' שמעון פוטר ור' אלעזר אומר ספק איזהו ספק ישב לו בתוך ביתו חייב הלך לו למדינת הים פטור

11 WENN DAS GERICHT ENTSCHIEDEN HAT, SICH BEWUSST WURDE, DASS ES SICH GEIRRT HAT, UND DAVON ZURÜCKGETRETEN IST, EINERLEI OB SIE DAS SÜHNOPFER DARGEBRACHT HABEN ODER NICHT, UND EINER HINGEGANGEN IST UND DANACH GEHANDELT HAT, SO IST ER NACH R. ŠIMO͑N FREI; R. ELEA͑ZAR SAGT, ES SEI ZWEIFELHAFT. WANN HEISST ES ZWEIFELHAFT? WENN ER DAHEIM WAR; ER IST DANNSCHULDIG. WAR ER NACH DEM ÜBERSEELANDE VERREIST, SO IST ER FREI.

יב אמר רבי עקיבא מודה אני בזה שהוא קרוב לפטור מן החובה אמר לו בן עזאי מאי שנא זה מן היושב בביתו שהיושב בביתו אפשר היה לו שישמע וזה לא היה לו אפשר שישמע

12 R. A͑QIBA SPRACH: IN EINEM SOLCHEN FALLE PFLICHTE ICH BEI, DASS ER EHER FREI ALS SCHULDIG IST. BEN A͑ZAJ SPRACH ZU IHM: WELCHEN UNTERSCHIED GIBT ES ZWISCHEN DIESEM UND EINEM, DER DAHEIM WEILT? – WER DAHEIM WEILT, KANN ES ERFAHREN, DIESER ABER KONNTE ES NICHT ERFAHREN.

יג הורו ב"ד לעקור את כל הגוף אמרו אין נדה בתורה אין שבת בתורה אין עבודת כוכבים בתורה הרי אלו פטורין הורו לבטל מקצת ולקיים מקצת הרי אלו חייבין

13 WENN DAS GERICHT ENTSCHIEDEN HAT, EIN GESETZ VOLLSTÄNDIG AUFZUHEBEN, WENN ES BEISPIELSWEISE GESAGT HAT, DAS GESETZ VON DER MENSTRUIERENDEN BEFINDE SICH NICHT IN DER TORA, DAS GESETZ VOM ŠABBATH BEFINDE SICH NICHT IN DER TORA, DAS GESETZ VOM GÖTZENDIENSTE BEFINDE SICH NICHT IN DER TORA, SO SIND SIE FREI. WENN ES ENTSCHIEDEN HAT, ES TEILWEISE AUFZUHEBEN UND TEILWEISE ZU ERHALTEN, SO SIND SIE SCHULDIG.

יד כיצד אמרו יש נדה בתורה אבל הבא על שומרת יום כנגד יום פטור

14 WENN ES BEISPIELSWEISE GESAGT HAT, DAS GESETZ VON DER MENSTRUIERENDEN BEFINDE SICH ZWAR IN DER TORA, WER ABER EINE FRAU BESCHLÄFT, DIE DEN REINHEITSTAGABWARTET, SEI FREI,

טו יש שבת בתורה אבל המוציא מרה"י לרה"ר פטור

15 DAS GESETZ VOM ŠABBATH BEFINDE SICH ZWAR IN DER TORA, WER ABER [EINE SACHE] AUS PRIVATGEBIET NACH ÖFFENTLICHEM GEBIETE TRÄGT, SEI FREI,

טז יש עבודת כוכבי' בתור' אבל המשתחוה פטור הרי אלו חייבין שנא' (ויקרא ד, יג) ונעלם דבר דבר ולא כל הגוף:

16 DAS GESETZ VOM GÖTZENDIENST BEFINDE SICH ZWAR IN DER TORA, WER SICH ABER VOR EINEM SOLCHEN NUR NIEDERWIRFT, SEI FREI, SO SIND SIE SCHULDIG, DENN ES HEISST:und etwas entgangen, ETWAS, NICHT ABER DAS VOLLSTÄNDIGE GESETZ.

יז <big>גמ׳</big> אמר רב יהודה אמר רב מ"ט דר"ש הואיל וברשות ב"ד הוא עושה איכא דאמרי אמר רב יהודה אמר רב אומר היה ר"ש כל הוראה שיצאה ברוב צבור יחיד העושה אותה פטור לפי שלא ניתנה הוראה אלא להבחין בין שוגג למזיד

17 GEMARA. R. Jehuda sagte im Namen Rabhs: Was ist der Grund R. Šimo͑ns? – Weil er es mit Erlaubnis des Gerichtes getan hat. Manche lesen: R. Jehuda sagte im Namen Rabhs: R. Šimo͑n ist der Ansicht, wenn eine Entscheidung unter die Mehrheit der Gemeinde gedrungen ist, so ist der einzelne, der danach handelt, frei, denn die Entscheidung soll zwischen der Unvorsätzlichkeit und der Vorsätzlichkeit unterscheiden.

יח מיתיבי פר העלם דבר של צבור ושעירי עבודת כוכבים בתחלה גובין עליהן דברי ר"ש ר' יהודה אומר מתרומת הלשכה הן באין אמאי כיון דגבי להו הוי ליה הודע

18 Man wandte ein: [Das Geld] für den Farren wegen eines der Gemeinde entfallenen Gesetzes und für die Ziegenböcke wegen Götzendienstes wurde von der Gemeinde eingefordert – so R. Šimo͑n; R. Jehuda sagt, es wurde vom Tempelschatze entnommen. Weshalb nun, sobald es eingefordert wird, gelangt es ja zur Kenntnis!? –

יט איבעית אימא כגון שגבו סתם

19 Wenn du willst, sage ich, wenn es ohne Zweckangabe eingefordert wurde;

כ ואב"א כגון דלא הוה ליה במתא

20 wenn du willst, sage ich, wenn er nicht in der Stadtwar;

כא ואיבעית אימא רב כאידך תנא סבר דתניא איפכא בתחילה גובין להן דברי רבי יהודה ר"ש אומר מתרומת הלשכה הן באין

21 wenn du aber willst, sage ich, Rabh ist der Ansicht des Autors der folgenden Lehre, der umgekehrt lehrt: Es wurde eingefordert – so R. Jehuda; R. Šimo͑n sagt, es werde vom Tempelschatze entnommen.

כב תני ר"מ מחייב ור"ש פוטר ר"א אומר ספק משום סומכוס אמרו תלוי אמר ר' יוחנן אשם תלוי איכא בינייהו

22 Es wird gelehrt: Nach R. Meír ist er schuldig, nach R. Šimo͑n ist er frei; R. Elie͑zersagt, es sei zweifelhaft; im Namen des Symmachos sagten sie, es schwebe. R. Joḥanan sagte: Sie streiten über das Schwebe-Schuldopfer.

כג א"ר זירא משל דר"א למה הדבר דומה לאדם שאכל ספק חלב ספק שומן ונודע לו שמביא אשם

23 R. Zera sagte: Nach R. Elie͑zer ist dies zu vergleichen mit dem Falle, wenn jemand nicht weiß, ob er Talg oder Fett gegessen hat; wenn dies ihm bekanntwird, bringt er ein Schuldopfer dar.

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel