Keritot 11

Kapitel 11

א בבואה לבבואה דבבואה נידע דאתי לביתיה ולאו מילתא היא דילמא חלשא דעתיה ומתרע מזליה

1 Dies [zu tun] ist jedoch keine Art, denn man könnte dadurch den Mut verlieren und Unglück haben.

ב אמר אביי השתא דאמרת סימנא מילתא היא יהא רגיל איניש למיכל ריש שתא קרא ורוביא כרתי סילקא ותמרי

2 Abajje sagte: Da du nun sagst, Merkzeichen seien von Bedeutung, so pflege man am Neujahrstage Kürbis, Fönnkraut, Porre, Mangold und Dattelnzu essen.

ג א"ל רב משרשיא לבניה כי בעיתו למיזל למגמר קמיה רבכון גרוסו מעיקרא מתני' והדר עולו קמי רבכון וכי יתביתו קמי רבכון חזו לפומיה דרבכון שנאמר (ישעיהו ל, כ) והיו עיניך רואות את מוריך וכי גריסיתו שמעתא גרוסו על מיא דכי היכי דמשכי מיא תמשוך שמעתכון

3 R. Mešaršeja sprach zu seinen Söhnen: Wenn ihr zu eurem Lehrer lernen gehen wollt, so präpariert vorher eure Mišna und geht erst nachher, zu eurem Lehrer; und wenn ihr vor eurem Lehrer sitzet, so schauet auf den Mund eures Lehrers, denn es heißt:deine Augen sollen nach deinem Lehrer schauen. Und wenn ihr eine Lehre studiert, so studiert an einem Gewässer, damit euer Studium sich hinziehe, wie ein Gewässer sich hinzieht.

ד אקילקי דמתא מחסיא ולא אפדני דפומבדיתא טב גילדנא סריא למיכל מכותחא דרמי כיפי

4 Lieber auf dem Misthaufen von Matha Meḥasja als in den Palästen von Pumbeditha. Lieber einen stinkenden Fisch essen als Quark, der Felsen sprengt.

ה (שמואל א ב, א) ותתפלל חנה ותאמר עלץ לבי בה' רמה קרני רמה קרני ולא רמה פכי דוד ושלמה שנמשחו בקרן נמשכה מלכותם שאול ויהוא שנמשחו מן הפך לא נמשכה מלכותם:

5 Und Ḥanna betete und sprach: Es jubelt mein Herz in dem Herrn, erhoben ist mein Horn; erhoben ist mein Horn, aber nicht erhoben ist mein Krüglein. David und Šelomo waren mit dem Horngesalbt worden, und ihre Regierung war von Dauer; Šaul und Jehu waren mit dem Krügleingesalbt worden, und ihre Regierung war nicht von Dauer.

ו המפטם את הקטרת: ת"ר המפטם את הקטרת ללמד בה או למוסרה לציבור פטור להריח בה חייב והמריח בה פטור אלא שמעל

6 WER DAS RÄUCHERWERK MENGT. Die Rabbanan lehrten: Wer das Räucherwerk mengt, um es zu lernen, oder es der Gemeinde zu übergeben, ist frei, wenn um daran zu riechen, so ist er schuldig; wer daran riecht ist frei, nur hat er eine Veruntreuung begangen. –

ז ומי איכא מעילה והאמר ר"ש בן פזי א"ר יהושע ב"ל משום בר קפרא קול ומראה וריח אין בהן משום מעילה

7 Gibt es denn eine Veruntreuung durch das Riechen, R. Šimo͑n b. Pazzi sagte ja im Namen des R. Jehošua͑ b. Levi im Namen Bar Qapparas, es gebe keine Veruntreuung durch Gehör, Gesicht und Geruch!? –

ח ריח אחר שתעלה תמרתו אין בו משום מעילה [שהרי] אין לך דבר אחר שנעשה מצותו ומועלין בו

8 Nur nach dem Aufsteigen der Rauchwolkegibt es beim Geruche keine Veruntreuung mehr, denn du hast nichts, woran man eine Veruntreuung begeht, nachdem damit das Gebot ausgeübt worden ist. –

ט אלמה לא והרי תרומת הדשן דנעשית מצותה ומועלין בה

9 Etwa nicht, bei der Abhebung der Aschebegeht man ja eine Veruntreuung, nachdem das Gebot ausgeübt worden ist!? –

י משום דהוי תרומת הדשן ובגדי כהונה שני כתובים הבאים כאחד וכל שני כתובין הבאין כאחד אין מלמדים

10 Vom Abheben der Asche und von den priesterlichen Amtskleidernlehren zwei Schriftverse dasselbe, und wenn zwei Schriftverse dasselbe lehren, so ist von diesen nichts zu entnehmen. –

יא הניחא לרבנן אלא לר' דוסא מאי איכא למימר דתניא (ויקרא טז, כג) והניחם שם מלמד שטעונין גניזה

11 Allerdings nach den Rabbanan, wie ist es aber nach R. Dosa zu erklären!? Es wird nämlich gelehrt:Er lege sie dort nieder, dies lehrt, daß sie versteckt werden müssen.

יב רבי דוסא אומר כשירין הן לכהן הדיוט ומה תלמוד לומר והניחם שם שלא ישתמש בהן ביום הכפורים אחר

12 R. Dosa sagt, sie seien für einen gemeinen Priester verwendbar, und [die Worte:] er lege sie dort nieder, deuten nur darauf, daß er sie nicht am nächsten Versöhnungstage verwenden dürfe. –

יג משום דהוי תרומת הדשן ועגלה ערופה שני כתובין הבאין כאחד וכל שני כתובין הבאין כאחד אין מלמדין תרומת הדשן מאי היא דתניא (ויקרא ו, ג) ושמו אצל המזבח מלמד שטעונין גניזה עגלה ערופה מאי היא דתניא (דברים כא, ד) וערפו שם את העגלה בנחל מלמד שטעונין גניזה

13 Vom Abheben der Asche und vom genickbrochenen Kalbelehren zwei Schriftverse dasselbe, und wenn zwei Schriftverse dasselbe lehren, so ist von diesen nichts zu entnehmen. – Welches Bewenden hat es mit dem Abheben der Asche? – Es wird gelehrt:Er lege sie neben den Altar, dies lehrt, daß man sie verstecken muß. – Welches Bewenden hat es mit dem genickbrochenen Kalbe? – Es wird gelehrt:Sie sollen da im Tale dem Kalbe das Genick brechen, dies lehrt, daß es da zu verstecken ist.

יד ולמ"ד שני כתובין הבאים כאחד מלמדין הכא ודאי אין מלמדין משום דהוי תרי מיעוטי בתרומת הדשן כתיב ושמו הדין אין מידי אחרינא לא גבי עגלה ערופה כתיב הערופה ערופה אין מידי אחרינא לא

14 Und auch nach demjenigen, welcher sagt, wenn zwei Schriftverse dasselbe lehren, sei davonwohl zu entnehmen, ist hierbei von diesen nichts zu entnehmen, weil es zwei Ausschließungen sind. Beim Abheben der Asche heißt es: er lege sie, nur diese und nichts anderes, und beim genickbrochenen Kalbe heißt es: dem das Genick gebrochen worden ist, nur [das Kalb,] dem das Genick gebrochen worden ist, anderes aber nicht.

טו ת"ר פיטום הקטרת הצרי והציפורן והחלבנה והלבונה משקל שבעי' של שבעים מנה מור וקציעה שיבולת נרד וכרכום משקל ששה עשר של ששה עשר מנה הקושט שנים עשר קילופה שלשה וקנמון תשעה בורית כרשינה תשעה קבין יין קפריסין סאין תלתא קבין תלתא אם אין לו יין קפריסין מביא חמר חיוריין עתיק מלח סדומית רובע מעלה עשן כל שהוא ר' נתן אומר אף כיפת הירדן כל שהוא

15 Die Rabbanan lehrten: Die Zusammensetzung des Räucherwerkes: Mastix, Teufelsklaue, Galban und Weihrauch im Gewichte von je siebzig Minen; Myrrhe, Kassia, Spikenarde und Safran im Gewichte von je sechzehn Minen; Kostwurz zwölf, Gewürzrinde drei, Zimmt neun. Ferner neun Kab Lauchlauge, drei Seá Kapernwein, drei Kab. Ist kein Kapernwein zu haben, so hole man alten Weißwein. Ein Viertelkab Feinsalz und etwas Rauchkraut. R. Nathan sagt, auch etwas Jardenkraut.

טז ואם נתן בה דבש פסלה חיסר אחת מכל סממניה חייב מיתה רש"א הצרי אינו אלא שרף [הנוטף] מעצי הקטף בורית כרשינה ששפין בה את הציפורן כדי שתהא נאה יין קפריסין ששורין בו את הציפורן כדי שתהא עזה והלא מי רגלים יפין לה אלא שאין מכניסין מי רגלים למקדש

16 Tut man Honig hinein, so macht man es untauglich; läßt man eines von diesen Ingredienzen fort, so macht man sich des Todes schuldig. R. Šimo͑n sagte: Mastix ist nichts weiter als ein Harz des Balsambaumes, Lauchlauge dient zum Abreiben der Teufelsklaue, damit sie schön aussehe; der Kapernwein dient zum Einweichen der Teufelsklaue, damit sie kräftig sei. Eigentlich ist Urindazu geeigneter, jedoch bringe man keinen Urin in den Tempel.

יז מסייע ליה לר' יוסי בר"ח דאמר (שמות ל, לב) קדש היא קדש תהיה לכם כל מעשיה לא יהו אלא בקדש

17 Dies ist eine Stütze für R. Jose b. Ḥanina, denn er sagte: Es ist heilig, heilig soll es euch sein, all seine Verrichtungen dürfen nur in Heiligkeit erfolgen.

יח מיתיבי המקדיש נכסיו והיו בה דברים הראויין לקרבנות הציבור ינתנו לאומנין בשכרן

18 Man wandte ein: Wenn jemand sein Vermögen dem Heiligtumeweiht, und darunter sich Dinge befinden, die als Gemeindeopfer geeignet sind, so dürfen sie den Werkmeistern als Lohn gegeben werden.

יט הני דברים הראויין מאי נינהו אי בהמה וחיה תנא ליה אי יינות שמנים וסלתות תנא ליה אלא לאו קטרת

19 Welche geeignete Dinge: wenn Vieh (und Wild), so werden sie ja daausdrücklich genannt, wenn Wein, Öl und Mehl, so werden sie ja da ausdrücklich genannt, doch wohl Räucherwerk!?

כ א"ר אושעיא באותה הניתנת לאומנים בשכרן דתניא מותר הקטרת מה היו עושין בה היו מפרישין (ממנה) שכר האומנין ומחללין אותה על מעות האומנין ונותנין אותן לאומנין בשכרן וחוזרים ולוקחין אותה מתרומה חדשה

20 R. Oša͑ja erwiderte: Dies gilt von dem, was den Werkmeistern als Lohn gegeben worden ist. Es wird nämlich gelehrt: Wofür verwandte man den Überschußdes Räucherwerkes? Man reservierte ihn als Lohn für die Werkmeister. Man weihte ihn aus durch das Geld für die Werkmeister und zahlte ihn den Werkmeistern als Lohn, sodann kaufte man ihn von diesen zurück [für Geld] von der neuen Hebe.

כא מתקיף לה רב יוסף הא בכולהו מותרות תני חוזרין ולוקחין אותה מתרומה חדשה והכא לא תני

21 R. Joseph wandte ein: Von allen Überschüssenlehrt er ja, daß man sie [für Geld] von der neuen Hebe Zurückkaufe, hierbei aber lehrt er es nicht!?

כב אלא אמר רב יוסף באחד מסממני הקטרת

22 Vielmehr, erklärte R. Joseph, dies gilt von irgend welchen Spezereien für das Räucherwerk.

כג ת"ר קטרת היתה נעשית שס"ח מנה שס"ה כנגד ימות החמה שלשה מנין יתירין שמהן מכניס כהן גדול מלא חפניו ביום הכיפורים והשאר ניתנת לאומנין בשכרן

23 Die Rabbanan lehrten: Das Räucherwerk wurde angefertigt aus dreihundertachtundsechzigMinen, dreihundertfünfundsechzig entsprechend den Tagen des Sonnenjahres, und von den drei übrigbleibenden Minen nahm der Hochpriester seine Hände vollam Versöhnungstage, während der Rest den Werkmeistern als Lohn gegeben wurde.

כד כדתניא מותר הקטרת מה היו עושין בה מפרישין (ממנה) שכר האומנין ומחללין אותה על מעות האומנין ונותנין אותן לאומנין בשכרן וחוזרין ולוקחין אותה מתרומת הלשכה

24 Es wird auch gelehrt: Wofür verwandte man den Überschuß des Räucherwerkes? Man weihte ihn aus durch das als Lohn für die Werkmeister reservierte Geld und gab ihn den Werkmeistern als Lohn, sodann kaufte man ihn von diesen zurück [für Geld] von der Hebe aus der Tempelkammer.

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel