Keritot 4

Kapitel 4

א <big>גמ׳</big> מניינא למה לי א"ר יוחנן שאם עשאן כולן בהעלם אחת חייב על כל אחת ואחת

1 GEMARA. Wozu ist die Zahlnötig? R. Joḥanan erwiderte: Daß man, wenn man sie alle bei einem Entfallen begangen hat, wegen jedes besonders schuldig ist. –

ב ותו הא דתנן אבות מלאכות מ' חסר אחת מניינא למה לי שאם עשאן כולן בהעלם אחת חייב על כל אחת ואחת

2 Ferner haben wir gelernt: Die Hauptarbeiten sind vierzig weniger eine. Wozu ist die Zahl nötig? – Daß man, wenn man sie alle bei einem Entfallen verrichtet hat, wegen jeder besonders schuldig ist. –

ג תו הא דתנן ד' מחוסרי כפרה מניינא למה לי

3 Ferner haben wir gelernt: Vier sind es, denen die Sühne noch fehlt. Wozu ist die Zahl nötig? –

ד לאפוקי מדר' אליעזר בן יעקב דאמר ה' הוי דתניא ר' אליעזר בן יעקב אומר גר מחוסר כפרה עד שיזרק דם עליו אהכי תנא ד'

4 Dies schließt die Ansicht des R. Elie͑zer b. Ja͑qob aus, welcher sagt, es seien fünf. Es wird nämlich gelehrt: R. Elie͑zer b. Ja͑qob sagt, ein Proselyt, dem die Sühne noch fehlt, erst wenn für ihn das Blutgesprengt worden ist.

ה תו הא דתנן ד' מביאין על הזדון כשגגה מניינא למה לי

5 Deshalb lehrt er vier. – Ferner haben wir gelernt: Vier bringen [ein Opfer] dar bei Vorsätzlichkeit wie bei Unvorsätzlichkeit. Wozu ist die Zahl nötig? –

ו לאפוקי מדרבי שמעון דתניא רבי שמעון אומר שבועת הפקדון לא ניתן זדונה לכפרה אהכי תנא ד'

6 Dies schließt die Ansicht R. Šimo͑ns aus, denn es wird gelehrt: R. Šimo͑n sagt, beim Schwure wegen eines Depositums gebe es bei Vorsatz keine Sühne. Daher lehrt er vier. –

ז תו הא דתנן ה' מביאין קרבן אחד על עבירות הרבה מניינא למה לי

7 Ferner haben wir gelernt: Fünf bringen ein Opfer wegen mehrerer Sünden dar. Wozu ist die Zahl nötig? –

ח משום דקא בעי למיתנא סיפא נזיר אם נטמא טומאות הרבה ומשכחת לה כגון דאיטמי בשביעי וחזר ונטמא בשביעי ומני ר' יוסי בר' יהודה היא דאמר נזירות דטהרה מן שביעי הוא דחייל עליה

8 Weil er weiter lehren will: wenn ein Naziräer sich wiederholt verunreinigt hat. Dies kommt in dem Falle vor, wenn er sich am siebenten [Tage] verunreinigt und sich abermals am siebenten verunreinigt hat, und zwar nach R. Jose b. R. Jehuda, welcher sagt, das Nazirat der Reinheit beginne schon am siebenten, denn in welchem Falle kann dies vorkommen

ט דאי תאמר רבי היא כיון דנזירות דטהרה עד שמיני לא חיילא עליה היכי משכחת לה

9 nach Rabbi, nach dem das Nazirat der Reinheit erst am achten beginnt:

י אי דנטמא בז' וחזר ונטמא בז' כולה חדא טומאה אריכתא היא

10 hat er sich am siebenten verunreinigt und sich abermals am siebenten verunreinigt, so ist es ja zusammen nur eine lange Verunreinigung,

יא ואי דנטמא בח' וחזר ונטמא בח' כיון דיצא בשעה הראויה להביא בה קרבן חייב על כל אחת ואחת אלא ש"מ רבי יוסי בר' יהודה היא

11 und hat er sich am achten verunreinigt und sich abermals am achten verunreinigt, so müßte er ja, da die Zeit, in der das Opfer darzubringenwar, vorüber ist, wegen jeder [Verunreinigung] besonders schuldig sein. Vielmehr ist hieraus zu entnehmen, daß hier die Ansicht des R. Jose b. R. Jehuda vertreten ist.–

יב מאי רבי ומאי ר' יוסי בר' יהודה דתניא (במדבר ו, יא) וקדש את ראשו ביום ההוא ביום הבאת קרבנותיו דברי רבי ר' יוסי בר' יהודה אומר ביום תגלחתו

12 Was ist dies für ein Streit zwischen Rabbi und R. Jose b. R. Jehuda? – Es wird gelehrt:Und er heilige sein Haupt an diesem Tage, am Tage der Darbringung seines Opfers – so Rabbi. R. Jose b. R. Jehuda sagt, am Tage seiner Haarschur. –

יג תו הא דתנן ה' מביאין קרבן עולה ויורד מניינא למה לי

13 Ferner haben wir gelernt: Fünf haben ein auf- und absteigendes Opfer darzubringen. Wozu ist die Zahl nötig!? –

יד משום דקתני סיפא נשיא כיוצא בהן ה' לאפוקי מדר"א דאמר נשיא מביא שעיר

14 Da er im Schlußsatze lehren will: gleich ihnen auch der Fürst, daher lehrt er fünf. Dies schließt die Ansicht R. Elie͑zers aus, welcher sagt, der Fürst bringe einen Ziegenbock dar. –

טו תו הא דתנן ד' אבות נזיקין מנינא למה לי

15 Ferner haben wir gelernt: Es gibt vier Hauptartenvon Schädigungen. Wozu ist die Zahl nötig? –

טז לאפוקי מדרבי אושעיא דאמר י"ג אבות נזיקין הן ולר' אושעיא מניינא למה לי לאפוקי מדרבי חייא דאמר כ"ד אבות נזיקין ולר' חייא מנינא למה לי לאפוקי מסור ומפגל

16 Dies schließt [die Lehre] R. Oša͑jas aus, welcher sagt, es gebe dreizehn Hauptarten von Schädigungen. – Wozu ist die Zahl nötig [in der Lehre] R. Oša͑jas? – Dies schließt [die Lehre] R. Ḥijas aus, welcher sagt, es gebe vierundzwanzig Hauptarten von Schädigungen. – Wozu ist die Zahl nötig [in die Lehre] R. Ḥijas? – Dies schließt die Denuntiationund die Verwerflichmachungaus.

יז אמר מר שאם עשאן כולן בהעלם אחת חייב על כל אחת ואחת

17 Der Meister sagte: Daß man, wenn man sie alle bei einem Entfallen begangen hat, wegen jeder besonders schuldig ist.

יח בשלמא פטור לגמרי לא מצית אמרת דכתיב (ויקרא יח, כט) כי כל אשר יעשה מכל התועבות האלה ונכרתו אלא אימא עבר חדא נתחייב חדא עבר כולהו בהעלם אחת אינו חייב אלא אחת

18 Allerdings kannst du nicht sagen, man sei gänzlich frei, denn es heißt:denn wer etwas von diesen Gräueln tut, soll ausgerottet werden, aber vielleicht ist man, wenn man eines begangen hat, einmal schuldig, und wenn man bei einem Entfallen alle begangen hat, ebenfalls nur einmal schuldig!?

יט אמר רבי יוחנן לכך יצאה כרת באחותו לחלק

19 R. Joḥanan erwiderte: Deshalb ist die Ausrottung wegen [der Beiwohnung] seiner Schwesterzur Teilung hervorgehoben worden.

כ מתקיף לה רב ביבי בר אביי אימא אחותו דפרט קרא ניחייב חדא עלה וכולן כיון דבהעלם אחת לא ניחייב אלא אחת

20 R. Bebaj b. Abajje wandte ein: Vielleicht ist man wegen seiner Schwester, die die Schrift besonders hervorgehoben hat, besonders schuldig, und wegen aller anderen zusammen, da es bei einem Entfallen erfolgt ist, nur einmal schuldig!? –

כא ולרב ביבי בר אביי מי לית ליה הדא דתניא כל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא

21 Hält denn R. Bebaj b. Abajje nichts von der folgenden Lehre!? Wenn etwas in der Gesamtheit einbegriffen war, und um etwas zu lehren aus der Gesamtheit herausgegriffen wurde, so bezieht sich die Lehre nicht nur auf dieses allein, sondern auf die ganze Gesamtheit.

כב כיצד (ויקרא ז, כ) והנפש אשר תאכל בשר וגו' והלא שלמים בכלל הקדשים היו למה יצאו

22 Zum Beispiel:Die Person, die Fleisch &c. ißt; das Heilsopfer war ja in der Gesamtheit der Opfereinbegriffen, weshalb ist es herausgegriffen worden?

כג להקיש אליהן מה שלמים שהן קדשי מזבח וחייבין עליהן אף כל שהן קדשי מזבח חייבין עליהן יצאו קדשי בדק הבית

23 Um [alles] mit diesem zu vergleichen: wie das Heilsopfer Heiliges für den Altar ist, und man ist dessentwegen schuldig, ebenso ist man wegen jedes anderen für den Altar Geheiligten schuldig, ausgenommen ist das für den Tempelreparaturfonds Geheiligte. –

כד אמר ליה רב ביבי בר מינה לאו מי אמרת התם יצאו קדשי בדק הבית

24 R. Bebaj kann dir erwidern: Eben hieraus. Du sagst ja da, ausgenommen sei das für den Tempelreparaturfonds Geheiligte,

כה הכא נמי מה אחותו מיוחדת שהיא ערוה ואין לה היתר בחיי אוסרה אף כל שאין לה היתר בחיי אוסרה יצאה אשת איש שיש לה היתר בחיי בעלה

25 ebenso auch hierbei: wie eine Schwester sich dadurch auszeichnet, daß sie inzestuös ist und es für sie bei Lebzeiten des sie verboten machenden kein Erlaubtwerdengibt, ebenso alles andere, wofür es bei Lebzeiten des verboten machenden kein Erlaubtwerden gibt, ausgenommen die Ehefrau, bei der es bei Lebzeiten des sie verboten machenden ein Erlaubtwerdengibt.

כו א"ר יונה ואיתימא רב הונא בריה דרב יהושע אמר קרא כי כל אשר יעשה מכל התועבות וגו' הואיל וכך הקיש הוא הוקשו כל העריות כולן לאחותו מה אחותו חייבין עליה בפני עצמה אף כל חייבין עליה בפני עצמה

26 R. Jona, manche sagen, R. Ḥona, Sohn des R. Jehošua͑, erwiderte: Die Schrift sagt: denn jeder, der etwas von diesen Gräueln tut &c.; alle Inzestuösen werden mit der Schwester verglichen: wie man wegen einer Schwester besonders schuldig ist, ebenso ist man wegen aller anderen besonders schuldig. –

כז ולרבי יצחק דאמר חייבי כריתות בכלל היו ולמה יצאה כרת באחותו לדונה בכרת ולא במלקות

27 R. Jiçḥaq sagte ja aber, alle Fälle der Ausrottungwaren in der Allgemeinheit einbegriffen, und die Ausrottung wegen einer Schwester wurde deshalb herausgegriffen, daß dies mit der Ausrottung und nicht mit der Geißelung bestraft werde; woher entnimmt er nun die Teilung!? –

כח לחלק מנא ליה נפקא ליה (ויקרא יח, יט) מואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב לחלק על כל אשה ואשה

28 Er entnimmt dies aus [den Worten]:du sollst einem Weibe während ihrer Sonderungsunreinheit nicht nahen; diesist teilend, wegen jedes Weibes besonders. –

כט ורבנן נמי תיפוק להו מואל אשה בנדת טומאתה אין ה"נ אלא כרת דאחותו למאי אתא מיבעי ליה לחלק על אחותו ועל אחות אביו ועל אחות אמו

29 Sollten es auch die Rabbanan entnehmen aus [den Worten]: einem Weibe während ihrer Sonderungsunreinheit!? Dem ist auch so. – Worauf deutet nun die Herausgreifung der Ausrottung wegen seiner Schwester!? – Dies ist zur Teilung erforderlich; wegen seiner Schwester, wegen der Schwester seines Vaters und wegen der Schwester seiner Mutter. –

ל הני למה להו לחלק הרי שמות מוחלקין והרי גופים מוחלקים אלא אימא לחלק על אחותו שהיא אחות אביו ושהיא אחות אמו

30 Wozu sind diese zur Teilung erforderlich, es sind ja verschiedene Namenund verschiedene Körper!? – Sage vielmehr: zur Teilung, wegen seiner Schwester, die die Schwester seines Vaters und die Schwester seiner Mutterist. –

לא ורבי יצחק הא מילתא מנ"ל נפקא ליה מן סיפא דקרא דכתיב (ויקרא כ, יז) ערות אחותו גלה

31 Woher entnimmt dies R. Jiçḥaq!? – Er entnimmt dies aus [dem Worte] Schwester im Schlusse der Schriftstelle, denn es heißt: die Scham seiner Schwester hat er entblößt. –

לב ורבנן אחותו דסיפא דקרא מאי עבדי ליה מיבעי ליה

32 Wofür verwenden die Rabbanan [das Wort] Schwester im Schlusse der Schriftstelle!? –

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel